my betting [1]

פרק 20

נייתן

"ניית אתה לא מרוכז בשיט." דילן הולך לצדי וקובע בזמן שאנחנו יורדים מהמגרש לרבע שעה של הפסקה.
"אני מרוכז." אני מתעקש ביובש.
"כן טוב תגיד את זה לכדור על המגרש שבורח לך מהיידים." הוא אומר ואנחנו מגיעים אל חדר ההלבשה של הנבחרת.
"אני מנסה לעשות את הכי טוב שלי דילן." אני נוהם בתסכול ומשחרר נשיפת כאב ברעד.
"לך תזדיין נייתן." הוא מחזיר בנהמה משלו ומתנגש בכתפי בכוח,חותך אותי לכיוון הלוקר שלו.
אני ניגש אל הלוקר שלי,מספר 18 ופותח אותו בחבטה,אני שולף מתוכו מגבת פנים ומנקה את הזיעה הקרה מגופי .אני מוציא גם את טלפון הנייד שלי ומבחין בכמה הודעות מאוליביה.
אני מכבה את הטלפון,אין לי מצב רוח לענות לזה עכשיו.
אני מפחד שהעצבים שבוערים לי בגוף יתפוצצו עליה.
"קפטן," אריק טופח על כתפי מאחור ואני מסתובב לעברו.
"רק רציתי לבדוק מה עם ההתערבות הזאת שלנו...על הברוטנית הסקסית." הוא אומר ואני מרגיש איך דמי מבעבע.
כנראה שאריק שם לב להחלפת הבעות פניי ומבט מקניט נוצר על פניו,"אל תגיד לי שנפלת לכוס שלה?לעזעזל אחי...אתה לא צריך את הכאב ראש הזה." הוא אומר ואני מכריח את עצמי להתעשטת.
"אל תדבר עליה ככה." אני אומר בשקט כמעט חורק את שיניי.
"היא התערבות קפ,אל תתחיל לפתח אליה רכושניות...שמעתי שהיא זונה רצינית." הוא מגחך לעצמו ולא עוברת שנייה וכבר אני מטיח את גופו בלוקרים הקרים ואוחז בו בחוזקה.
"אל תקרא לה זונה יותר בחיים שלך."אני נוהם בכעס.
אני מרגיש במישהו עוצר אותי,מושך את גופי לאחור.
"תירגע שור." נוהם דילן ושאר חברי הקבוצה מגיעים במהירות למקום.
כנראה שקצת חנקתי אותו.
הוא התיישב על הריצפה והשתעל בחוזקה,שיט.פאק.מה נסגר איתי?
אני מתנער מזרועותיו של דילן ויוצא מחדר ההלבשה לאוויר הפתוח ונושם מעט ממנו לריאותי.
לעזעזל.אני חייב להתעשט.
"מה נסגר?" דוחף את גופי דילן מאחור ואני פונה לעברו בחדות.
"כלום.תשחרר דילן." דבריי תקיפים וכועסים.
"לא, אתה תפסיק לעשות את זה..." אני קופא כשאני מבין על מה הוא מדבר.
"אתה לא מבין שאתה מתמוטט, אתה פאקינג לא מבין שאתה גומר את עצמך אה?!" הוא נוהם.
"תשחרר דילן."
"לא." הוא קובע בזעם.
"אני אפילו לא יודע על מה פאקינג רבתם אבל אני יודע שאתה גמור ועצבני רק בגלל הפציעה המזדיינת הזאת." הוא ממשיך," מה אתה צריך שיקרה בשביל שתטפל בזה? אתה צריך להתעלף ? להפוך את המכה ליותר גרועה אוליי?"
"תסתום דילן." אני צועק בכעס.
"פאקינג תסתום!" אני לא יכול לחשוב על זה עכשיו בכלל.אין לי זמן לזה.אני צריך לגמור את המשחק הזה,להראות לנבחרות אותי,להיבחר למקום שתמיד חלמתי עליו, להיות כוכב בזכות עצמי...
"אתה אוהב אותה?" הוא שואל פתאום אחרי הצעקה שלי,הוא מתכוון לאוליביה.
"דילן," אני מזהיר אותו והוא חוזר בתקיפות על אותה השאלה,"אתה אוהב את הבחורה הזאת?"
"כן אבל זה לא קשור."זה ממש לא פאקינג קשור.
אוליביה לא קשורה לכל הבלאגן הזה.
זה הבלאגן שלי.אני יצרתי אותו.
היא חלק אחר בחיים שלי,החלק המואר.
"אם באמת היה לך אכפת ממנה היית מקשיב לה ומטפל בעצמך לא היית גורם לה לדאוג ולמות מפחד בכל פעם שאתה עולה למגרש,אם היה לך אכפת ממנה היית מקשיב לה ולא מתעלם ממנה." הוא זורק לאוויר את הכל.
כאילו המטען הזה היה טעון בדילן כל כך הרבה זמן ועכשיו הגיע השיא שלו להתפוצץ,הגיע עד סף יכולתו.
אכפת לי מאוליביה.
אני אוהב אותה.
אבל אני לא יכול.
אני לא מסוגל.
"לעזעזל דילן," אני יורה לעברו ומתנשף ברעד.
רק לחשוב על אוליביה בוכה בחוסר אונים ממוטט כל רגש מזויין בגוף שלי.
אני לא מסוגל.
"נייתן...אתה..." דילן מגמגם משהו ואני מביט בעיניו, הן מתחילות לדמוע אך דילן מנסה לחסום את הדמעות.
"אני צריך אותך...אל תהרוג את עצמך." הוא אומר ומבטו ננעץ בשלי.
כל זה כואב כמו כאפה חזקה לפרצוף.