my betting [1]

פרק 23

נייתן

אני מאזין לדלת הדירה נפתחת בשקט ונטרקת כמעט ובלי קול.
אני שוכב על גבי,שידי שלובות מתחת לראשי.
מחכה שדילן יחזור.
עכשיו שהוא חזר כל הרצון שלי לצרוח עליו התפוגג.
אני מתרומם מהמיטה שלי וצועד אל מחוץ דלת החדר.
"דילן?" אני שואל,קולי עייף וצרוד מעט מהעייפות שרובצת עליי.
השעה היא כמעט שלוש לפנות בוקר.
ולא ישנתי בכלל.
אני שומע את ארון המטבח נטרק ומיד לאחר מכן פתיחת פקק בקבוק.
אני נכנס אל המטבח ורואה את חבר שלי,זרוק על הריצפה,נשען את ארון המשקאות ושואב בקבוק של בירה.
הוא נראה...רע.
שהוא מסיים את השלוק שלקח,הוא מנגב את פיו ומביט בי.
עיניו אדומות,שערו מבולגן ושקיות שחורות מתחת לעיניו.
אלוהים.אני אפילו לא רוצה לדעת מה קרה לו ביום שנעדר.
אני ניגש לעברו וחוטף את בקבוק הבירה מידיו,הוא נוהם בתסכול ונראה שיכור.
הוא בחיים לא השתכר ככה.
"מה עובר עלייך?" אני נוהם אבל דילן לא מחזיר לי תשובה.
"לא רציתי לנשק אותה.."הוא ממלמל ומתכרבל אל תוך עצמו.
"אני לא רוצה את זה." הוא מנענע את ראשו בהיסטריה ומחזיק בראשו בין שני ידיו.
"אני צריך את הבירה,"הוא מושיט את ידו לעברי ונועץ בי מבט שיכור.
אני מניח את הבירה על השייש ומתכופף אל דילן.
"בוא איתי." אני אומר ומנסה להרים את משקלו מן הריצפה.
גופו רפוי בידי,חלש אך כבד.
אני מצליח להעמיד אותו על רגליו וממקם יד אחת שלו על כתפי.
"היא נישקה אותי נייתן,אתה חייב להאמין לי,"הוא מבקש בתחינה,קולו שבור ומרוסק.
כל אותו הזמן אני גורר את גופו אל עבר חדר האבטיה.
"אני מאמין לך." אני מסכים איתו בשקט ופותח את דלת השירותים.
אני מניח את גופו בזהירות בתוך האבטיה ופותח את ברז המים החמים,אני מחכה שיתחממו מעט ומכוון אותם על דילן.
הוא עוצם את עיניו בזמן שאני שוטף את גופו מהאלכוהול.
הוא לקח כמות מטורפת ויכול להיות שהוא לקח עוד משהו בנוסף.
גופו רועד ועייף.
הוא לא ישן,לא אכל,לא שתה,לקח אלכוהול בכמות ענקית והסניף סמים או עישן.
אני בטוח בזה,הוא מסריח מכל זה.
לעזעזל.
מה קרה דילן?
"זה לא מגיע לה.." דילן ממלמל בזמן שהמים זורמים על גופו,"זה לא מגיע לקלואי.."
אני לא מתעמק בזה עכשיו,הוא שיכור.
אני סוגר את ברז המים ושולח יד אל עבר המתלה שעליו מגבת לבנה.
אני מכסה את גופו עם המגבת ומחלץ אותו מהמקלחת.
אני סוחב את דילן אל עבר חדרו בצעדים איטיים כדי שלא נתרסק.
גופו עדיין רועד,אוליי מהאלכוהול ואוליי מהמים.
אני שולף מארון הבגדים שלו,חולצה ומכנס ארוך-הוא יצטרך בגדים ארוכים אחרי הסמים שהשתמש.
אני מניח את דילן על המיטה ופושט ממנו את הבגדים הרטובים והמסריחים.
עיניו נעצמות מעצמם,כולו בצבע כחול או שכבר סגול.
פאק.משהו רע עובר עליו וידעתי את זה אבל התעלמתי.
בגללי זה הידרדר ככה.
בחיים לא ראיתי את דילן ככה וזה מדאיג אותי.
אני זה שדילן בדרך כלל מקלף מהריצפה בסוף כל יום.
אני גורר אותו מעט מעלה ומכסה אותו עם השמיכה שנחה על מיטתו.
אני מקווה שדילן יהיה בסדר.
אני מכבה את האורות בחדר ויוצא ממנו בשקט,אני מתקדם אל המטבח,לוקח כוס זכוכית וממלא בה מים.
גם מארון התרופות בשירותים אני לוקח כדור להנגאובר שיהיה לדילן מחר .
אני חוזר לחדר שלו ומניח את הדברים בשידה שלצד המיטה.
אני מציץ בטלפון הנייד שלי ומבחין שהשעה כמעט ארבע וחצי לפנות בוקר.
יש לי ולדילן אימון מחר בשש.
דילן לא יגיע אבל אני מוכרח להופיע שם.
אני לוקח כרית אחת מראשו של דילן כך שנשארה לו רק כרית אחת לישון עליה ואני ממקם אותה על השטיח הגדול שלו שעל ריצפת החדר.
אני מניח את ראשי עליה ומנסה בכל הכוח לעצום את עיניי.
אני מעדיף להישאר קרוב אל דילן.אני לא רוצה לאבד אותו שוב.

                        ••••••••••••••••

"אז דילן בסדר?" לוחשת אוליביה בשקט ואני משתהה עם טלפון הנייד בידי.
"נייתן?" היא שואלת אחרי זמן מה ואני מניח את קנקן הקפה שאחוז בידי השנייה על השייש.
"מה?" אני שואל,לא הקשבתי לאוליביה.
"אתה בסדר?" היא שואלת פתאום.
"כן." אני משיב ואוחז את הספל שמילאתי עתה עם הקפה השחור בידי.
"הוא שיכור או מסטול או משהו או שניהם ואתה לא מספר לי." היא קובעת במעט כעס ואני מחבר את גבותיי.
"אני לא יודע ליב," אני ממלמל בכנות.
"משהו קרה לו."אני מוסיף אחרי כמה שניות שקטות.
"משהו רע." מסכימה אוליביה.
אני נושף אוויר ברעד,"הוא היה נראה גמור בלילה."
"הוא שתה הרבה ולקח סמים אני עדיין לא יודע מה הוא לקח וכמה זמן הוא לוקח את זה..."אני נעצר פתאום שאני חושב על זה."...אבל בחיים לא ראיתי אותך ככה."
"מה הוא עושה עכשיו?" שואלת אוליביה אחרי השתהות ארוכה מצדה.
"ישן." אני משיב.
"ואתה...ישנת?" היא שואלת בשקט.
"לא." אני משיב בלחש.
אני באמת עייף אבל אני שמח שנשארתי ער כל הלילה לשמור על דילן.
הוא צריך אותי עכשיו יותר מתמיד.
"אתה צריך ללכת לישון קצת רוזק." היא אומרת אך שום שעשוע לא נשמע בקולה-היא רצינית.
"אני בסדר במבי." אני מפהק בתזמון גרוע.
"נייתן זה ממש לא נשמע לי כמו בסדר." היא אומרת בנימה חמורת סבר.
טון קולה לא משאיר מקום לויכוח אבל אני עקשן והיא יודעת את זה.
"אני אתאמן ואז אתפוס לעצמי שינה." אני מבטיח למרות שזה לא עומד לקרות.
אני מוכרח להבין מה הסיפור עם דילן.
"אני אבוא לבדוק את זה רוזק." היא אומרת בכעס.
שהיא כועסת או משוגעת היא תמיד קוראת לי רוזק.
"אני אוהב אותך אוונס." אני מחייך לעצמי ויכול לראות איך אוליביה מסמיקה בצד השני של הטלפון.
אני מת על זה.
"גם אני רוזק." היא אומרת וחיוך ענקי נמתך על פניי.
"גם את מה?" אני מחליט להתגרות בה,לדחוק אותה עד קצה העצבים שלה."אוהבת אותך אדיוט." היא ממלמלת בכעס וגורמת לי לצחוק.
"נדבר." היא מנתקת את השיחה בכעס ואני מצחקק בשקט.
אני כמעט שומט את ספל הקפה בידי שאני שומע משהו מתנפץ.
אני מניח את הספל על השייש הלבן וממהר אל עבר מקור הרעש-החדר של דילן.
בשנייה הראשונה שנכנסים לחדר מבחינים בזה.
כוס הזכוכית שבורה על הריצפה כמו דילן שגם הוא על הריצפה..נראה שבור.
אני מתנשף עמוקות,ההשפעה של הסמים עדיין לא פגה.
"נייתן?" הוא שואל בצרידות.
אני ניגש אליו ומרים מסביבו את הזכוכיות.אני בודק את פניו ואת ידיו אבל חוץ מחתך קטן באמה הוא לא נפצע מכך.
"כן?" אני שואל שאני מנסה להרים אותו מהקרקע.
"הראש שלי מתפוצץ...כמו פאקינג זיקוקים." הוא ממלמל וממחיש את זיקוקים בעזרת ידיו.
אני מניח אותו בחזרה על המיטה ומסדר גם את רגליו הארוכות עליה.
"קלואי אוהבת זיקוקים...היא חושבת שזה מיוחד."הוא ממשיך למלמל כמה מילים לא מובנות.
אני רוצה לדעת מה זה אומר.
אבל דילן לא במיטבו,הוא אפילו לא מספיק יציב בשביל לעמוד.
"אני לא יכול לשחרר," הוא רוטן ונוהם בתסכול.
"לשחרר את מה?" אני שואל בייאוש ומבטו המעורבל ננעץ בשלי,"אותה."
אני מכווץ את גבותיי לשמוע הסבר לכך אך דילן נרדם,עיניו נעצמו ונישמותיו נעשו כבדות יותר.
זה קשור לקלואי.