players

טיאנה

קמתי וראיתי שאיתן מסתכל עליי מוזר.

"מה?" אני אומרת בבלבול "לא סתם..את פשוט כלכך יפה" אומר בזמן שכמעט מזיל ריר,לא הגזים בכלל..

"תודה..אמ אני חייבת להתארגן לבית ספר אז תלך" אמרתי בעייפות,"את?בית ספר?את לא נראית כמו מישהי שהולכת לבית ספר את נראית בת שלושים בערך" אמר בזלזול כאילו זה מצחיק מישהו.

עניתי בכעס "תסלח לי?בת..שלושים?" והרמתי את גבתי קצת למעלה "אני מצט.." קטעתי אותו "תצא מהחדר שלי אני צריכה להתלבש".

הוא הלך תודה לאל והתלבשתי,לבשתי חולצה שחורה מכנסי דגמח בצבע חאקי ונעלי ספורט בגלל השיעור ספורט שיש היום,אני עצלנית מדי בשביל להחליף.

עמדתי לצאת אבל שכחתי את הג'קט שלי!לבשתי את הג'קט,אם הוא יזהה שאני והוא באותו בית ספר יהיה לו הרבה שאלות לבשתי את הג'קט הירוק זית שלי הפעם אבל זה אומר שאני חייבת להתחבא ממנו בשביל שלא יזהה,יצאתי מהחדר והוא היה בהלם "אני מטורף על השיער השחור שלך,הוא כלכך יפה,את כלכך יפה" אמר בזמן שחייך חיוך ענקי,כלכך ענקי שנקודת החן שלו כבר לא נראתה,אני לא טובה במחמאות כל החיים שלי הסתגרתי וקראתי ספרים "ה..הצוואר שלך יפה" אמרתי במבוכה "מה?צוואר?בחיים לא החמאת למישהו אה?" אמר וגיכח,"אתה בכלל לא מכיר אותי!אתה לא יודע איך קוראים לי,מה הגיל שלי,מה אני אוהבת או שונאת ותכלס אני גם לא מכירה אותך" שיקרתי,אני לא רוצה שיתנו לי תשומת לב אני שונאת את זה!

"איתן אמסלם בן 17 לומד בתיכון עירוני י"א את?" זרק לאוויר ולא הייתה לי ברירה "דיאנה מילר בת 17..." אני חייבת לומר איפה אני לומדת?ראיתי את השעה ורצתי "אני חייבת ללכת לבית ספר סליחה" אמרתי.

הצלה יפה דיאנה!שיהיה ברור אני בחיים לא עושה משהו שאני לא רוצה לעשות גם מתי שאין לי ברירה.

הגעתי לבית ספר ישבתי ליד ספסל רחוק מאוד מהעץ וקראתי את אותו הספר,לא יכולתי להתרכז לקרוא מרוב כל הצעקות,מה לעזאזל קורה פה?הורדתי את עיניי מהספר וראיתי את כל החבורה מחבקת את איתן,איתן?קרוב אליי?שיט!הורדתי את הג'קט זרקתי לכיוון כמה עלים והסתובבתי לאחורה,אני לא רואה כלום ואני כבר מבינה שהאקסית הדפוקה שלו נמרחת עליו "ליה אנחנו לא ביחד!תפסיקי להימרח עליי!" וגיחכתי "מה את צוחקת גותית מטומטמת?לכי תקראי את הספרים שלך" ליה צעקה עליי בלי חוצפה "אני יתעסק במה שבא לי אבל לפחות אני לא נמרחת על האקס שלי" אמרתי בזמן שקראתי את הספר "לפחות לי יש אקס,גותית!" גלגלתי עיניים והמשכתי לקרוא בזמן ששמעתי שאיתן לחש לליה "מי זאת?".

הגעתי לבית עצרתי שנייה בשביל להוריד את הג'קט,זה באמת חשוב שהוא לא יזהה אותי,אם הוא יזהה אותי הוא יגיד לכולם איך אני נראית וכולם יסתכלו עליי מוזר ואני פשוט ארעד,ולמה?החרם בחטיבה,האלימות מ..רעות,אני רק שומעת את השם הזה ובא לי לרצוח אותה.

נכנסתי וראיתי שאיתן נמצא פה "איתן אמרת שקוראים לך?" אמרתי בבלבול מזויף "כן מה את צריכה טיאנה?","דיאנה" תיקנתי "דיאנה זה שם יפה אבל טיאנה זה שם של נסיכה,תרתי משמע הנסיכה טיאנה מהנסיכה והצפרדע" הוא הרגע קרא לעצמו צפרדע?.

"אז הצפרדע...תשטוף כלים אני הרוגה" אמרתי בזמן ששכבתי בסלון "אין מילת קסם אה?" וחייך,"לא באוצר המילים שלי" גבתו עלתה למעלה.

"אני רצינית אני לא דיברתי עם אף אחד כבר שלוש שנים" המשכתי,הוא היה המום "שלוש שנים היית בלי חברה?בלי חיים?איך אפשר לשרוד ככה?" הרגשתי שדמעה נופלת ממני והוא ניגב את הדמעה "עובדה ששרדתי,לא אמרתי שזה לא היה קשה אבל שרדתי" וצחקתי,ראיתי שזה לא הצחיק אותו בכלל "את פרקת משהו עכשיו אני,אני עבריין אבל אל תדאגי אני לא יעשה לך כלום" שיחקתי את עצמי המומה "למה אתה עבריין?מה כבר עשית?" ראשו המורם שקע למטה כך שכל מה שהוא ראה זה את הרצפה "זה לא עניינך" והתחילו ליפול דמעות בודדות.

ישבתי עליו וחיבקתי אותו חזק "אני תמיד פה בשבילך איתן שלי" הוא היה המום "איתן שלי?" נבהלתי "רגע זה לא טוב?אמרתי לך אני לא טובה בלדבר עם אנשים" הוא צחק בזמן שנגע במותניי "זה מושלם טיאנה"