השקט שלנו

פרק 2

חוק מס שלוש:
לא מסתכלים לסיוט שלך בעיניים, כי אם הוא הבוס שלך - זה מוביל לפיטורים.
נ.מ - אן גריי:

לאחר דרך ארוכה ומייגעת, הגעתי לעבודה מתנשפת ומזיעה. מיהרתי להתעשת, לסדר את האיפור ולהיכנס פנימה ברגליים רועדות מהתרגשות.
אני רוצה להצליח בעבודה הזאת. נכון, זה רק להיות ברמנית, אבל זה אומר כל-כך הרבה בשבילי.
האורות שמחליפים צבעים מתחילים לסחרר אותי, יחד עם כל הריחות של הסיגריות, האלכוהול החריף, והאנשים המזיעים.
המועדון הזה ענק, עצום בטירוף - אבל תמיד נראה עמוס. בתור נערה הייתי עוברת ליד המועדון כל הזמן, משקיפה מהצד ורואה את הגברים יוצאים ונכנסים, את הנשים צורחות וקופצות על עקביהן. צפיתי בכולם הופכים לחברים של כולם כל החיים, אבל לא היה לי אומץ להיכנס לתוך הבועה שלהם.
הערפל חונק אותי כשאני מועדת על הקיר, אישה התנגשה בי בטעות. נראה כאילו היא מנסה לצעוק לי שהיא מצטערת, אבל מישהו מושך אותה במהרה לרקוד שוב. אני ממשיכה לכיוון הבר ונכנסת לעמדה בהתנשפות והתרגשות.
ראסל שולח לי מבט בעודו מערבב קוקטייל.
שיערו האפור מסורק לאחור, חולצתו השחורה צמודה לגופו הענק והשרירי.
"מה לעשות קודם?!" צעקתי ושמתי עליי את הסינר בזריזות. אני מתמלאת אדרנלין ורצון להיות מצוינת בעבודתי.
"את על הקופה. קחי כסף ותני עודף, מהר! תכף הבוס עורף לי את הראש."
פערתי את עיניי וקפאתי. "הוא לא יעשה את זה!" הושטתי יד אל לקוח ולקחתי את הדולרים שנתן לי, חיוך ערמומי על שפתיו. אני מניחה שאתרגל לריח של האלכוהול בסופו של דבר, יחד עם כמות הגברים הרווקים שיעברו כאן.
למזלי, אף אחד שאני מכירה לא יודע שאני נמצאת במועדון הכי שווה בניו יורק.
כדי להגיע לכאן יצאתי מהחלון של החדר שלי, טיפסתי באיטיות וירדתי בריצה כדי לתפוס מונית בכביש הראשי.
כאן אני יכולה להיות חופשיה יותר, להיות אני בלי לדאוג לגוף שלי. אף אחד לא רואה את מה שמאחורי הדֶלפֶק. ובעיקר - להיפטר מהבתולין שלי כבר.
כן, זה מטופש, פזיז, ואולי חסר כל היגיון.
אך לכל אורך התיכון לא היה נער אחד שהיה מוכן לשכב איתי, או שהיה מעוניין בי מעבר להתמזמזות. דרך אגב, ההתמזמזות היחידה שלי הייתה בשירותים של הקולנוע, יחד עם בחור מהכיתה. אחרי שהתנשקנו עשרים דקות, הוא אמר שזה לא מתאים לו, והוא רק רצה לראות אם הוא ימשך אליי.
"הבוס שלך זה הקאפו של המאפיה?" שאלתי את ראסל תוך כדי שהוצאתי שטרות כדי לתת למישהי עודף.
השמועות על המאפיה סגרו על המועדון הזה. כולם התלחששו וטענו שהבעלים הוא מניאק, ולא כדאי להתעסק איתו. אימא שלי בתור עורכת דין, שנאה את כל העסק שהולך בצד הזה בניו יורק. היא רצתה לעשות דברים שישנו את זה, אבל כלום לא עבד. אני מניחה שהמאפייה תמיד הייתה והיא תישאר לנצח.
"כן, פבלו ונטורה. משפחת ונטורה היא הבעלים של המקום. דרך אגב, היום הקונסולרי מגיע לביקור. הוא יודע שיש עובדים חדשים."
הקונסולרי?! עוד עובדים חדשים?!
"יש עוד חדשים חוץ ממני?" שאלתי בבלבול, "ולמה הוא צריך לבוא לביקור? אתה כאן."
ראסל מסיט בי מזווית עינו, ומתחיל לצחוק. אני חושבת שהוא צוחק עליי כרגע. "אל תהיי תמימה, אן. הם לא סומכים על אף אחד, גם לא אנשים שהם משלמים להם הון בשביל שיעשו את העבודה שלהם." נשמע לא כיף.
אבל אין לי מספיק זמן כדי לעכל את מה שאמר, או לחשוב על הקונסולרי שעומד להגיע כדי לבחון את הכישורים שלי כי הכל קורה כאן כל-כך מהר, ובלי ששמים לב חצי שעה כבר עברה.
לפתע ראסל מניח את ידו על כתפי בחום, "כשתראי אותו תנסי לא להיבהל." הורה, "הוא יכול להיות טיפה... מפחיד. לפעמים מאיים, ובגלל שאת בבר הוא יראה אותך ראשונה, תתכונני."
רעד קטן חלף בי, אבל לא התכוונתי לסגת עכשיו.
"נולדתי מוכנה." זקפתי את כתפיי וצחקקתי.
ראסל צוחק יחד איתי, מוזג משקאות ומעביר לי שוט אחד.
הבטתי בעיניו החומות ונסוגתי לאחור מעט. "אני לא שותה."
"בחייך! את במועדון, מועדון מלא סיגריות, אלכוהול וסמים. לא לשתות לא יעזור לך כדי להישאר פיכחת כאן."
הוא צודק, בסופו של דבר.
עדיין הנדתי בראשי, "מעדיפה לוותר, תודה בכל מקרה."
"את נוהגת הביתה?" שאל בהתעניינות.
העומס בבר החל לרדת, ונשארו אולי ארבעה אנשים לשרת, בינתיים.
"אין לי רישיון." השבתי בחיוך ביישני, "אני עוד לומדת."
"חשבתי שאת מעל שמונה עשרה, מי קיבל אותך לעבודה?" רכן לכיווני, שיערו האפרפר נראה כהה יותר כשהתקרב.
בלעתי את רוקי, פאניקה הזדחלה בגרוני. "אני בת תשע עשרה. שנאל קיבלה אותי." רק שלא יזרוק אותי מכאן! אני אוהבת את העבודה הזו, כיף לי להרוס לאנשים את הכבד ולצפות בהם רוקדים ומזיעים.
"אשתי קיבלה אותך לעבודה? פששששש... לרוב היא מעיפה את כולם."
זה מה שהיא אמרה לי גם. ביום שבאתי לראיון עבודה כאן, הייתי מאוד נסערת. בדיוק יצאתי ממבחן שהלך די רע, והרגשתי שאני צריכה לעשות קצת כסף, ולא לחיות על ההורים.
"כן, היא הזכירה את זה." מלמלתי, העברתי יד בשיערי השטני, והשפלתי את עיניי.