השקט שלנו

פרק 15

חוק מספר שש עשרה: אל תהיו עקשניים, בסוף זה כואב.
נ.מ - סבסטיאן רומנו:

הרגשתי כמו סיר לחץ שעומד להתפוצץ. ידעתי שאן פחדה ממשהו כשלקחתי אותה אבל לא הצלחתי למצוא את מקור הפחד והיא כבר רצתה שנלך מהאוניברסיטה. לא יכולתי להפסיק לחשוב עליה מאז שהיא נעצה בי מבט כועס ועזבה את הרכב.
"את הצרה האחרונה שלי, ג'ול. יש לי עוד הרבה דברים אחרים לדאוג להם." הזעפתי את פניי כשצעדתי לכיוון הבר. עיניי התמקדו במחשוף העדין של אן. יכולתי לדמיין איך השדיים שלה נראים מתחת לכל הבגדים רק בפנטזיות האסורות שלי. יש לה חזה עגול, עסיסי וכבד שאני יכול ללפות ולמצוץ חזק. הפנטזיה שלי עליה הולכת ומתחזקת, ואני חייב להשתיק את כל הקולות האלה שפוקדים עליי להצמיד אותה לקיר ולקבור את הפנים שלי בשדיים שלה.
"סבסטיאן, אתה לא מבטל את המסיבה!" התפרצה ג'ול. "עבדתי כמו חמור בבית שלך, סדרתי את הבריכה וחממתי גם ג'קוזי! עשיתי כל-כך הרבה דברים והתאמצתי בשביל ש-"
"זה לא מתאים לי. אני לא רוצה שאף אחד יהיה אצלי היום בערב. תבטלי." התיישבתי על הכיסא שלי בבר, זה שצמוד לקיר העץ ומשקיף על שאר הבר. נקודת תצפית מושלמת על הילדונת שחודרת לי מתחת לעור.
"אני שונאת אותך," מלמלה. ג'ול היא אישה שמתנהגת כמו ילדה שיכורה בת שבע עשרה, וזה במצב רגיל. היא אחראית על עיצוב פנים בעסקים שלנו, ומתכננת אירועים כשצריך. לאחרונה היא פשוט עושה את זה בעצמה, בלי שיחלקו לה פקודה, וזה נחמד. כל הפוליטיקאים באים למסיבות המהודרות שלה ורואים עם מי יש להם עסק.
אני מנתק את השיחה ומשחיל את הטלפון לכיס בג'קט החליפה שלי, ידי עולה מעלה כסימן לברמנית. "אן,"
היא מרימה את עיניה האפורות אליי, סומק קל של מאמץ מעטר את לחייה העגולות. "את הרגיל שלך, סבסטיאן?" שואלת בקול מתנשף, חזהה עלה וירד כשניגשה קרוב אליי.
אני נשען על על אמותיי ונועץ מבט בשפתיה המבריקות בשפתון שקוף, כל כך מלאות וורודות שמתחשק לי לתת להן ביס. "וויסקי, כן."
היא בולעת את רוקה במאמץ, גבותיה מתכווצות ועיניה נודדות על פניי בבלבול. כף ידה מונחת על חזה בהתגוננות ומבט המום עולה על פנייה. "אממ... א-אתה יכול להפסיק עם זה?״ צועדת לאחור, ״המבט הזה... למה אתה מסתכל עליי ככה?" לוחשת בקול עדין ומובך.
אני מרים אליה מבט ומצטער על התנהגותי הגסה, לא הייתי צריך לעשות את זה. זה ברור שהיא תמימה כל-כך, היא לא רגילה למבטים שלי על הגוף שלה. משהו בי רוצה לומר... היא תתרגל אליי. אבל היא לא. אני לא יכול לזיין אותה ולהעלם כמו עם כל אישה, היא לא עוד אחת שתבוא ותלך מרצונה. היא תקשר אליי... ומה יהיה איתי? אני לא מוכן לזה.
"אני מתנצל," נסוגתי לאחור, "תביאי לי את המשקה שלי כדי שאוכל ללכת."
היא מהנהנת ומפנה לי את גבה, רגע אחר כך היא מגישה לי את הכוס. "בבקשה."
אצבעותיי מתחככות באצבעותיה ועיניה ננעצות בעיניי. היא נראית בלחץ לרגע מהמגע ובורחת מקשר העין שלנו.
אני מעביר יד זריזה על זיפיי, "תודה. ודרך אגב, את מתנהלת כאן מעולה לבדך. כל הכבוד." הוספתי בלחישה קטנה והפניתי לה את גבי בעודי מתקדם לחדרי החשפנות.
לא זכיתי לראות את המבט על פנייה כשהחמאתי לה, כנראה שזה עוד לא משהו שאני צריך לראות. אני לא רוצה לראות רגשות על פנייה.
רגע אחר כך התיישבתי על כורסא שחורה עשויה מעור, ערבבתי את הוויסקי בידי באיטיות והסתכלתי במבט ישיר בתחת של החשפנית. החצאית השחורה שלה שקופה לגמרי, ונותנת לי זווית מעולה לצפייה בפלחי ישבנה העסיסי. הציצים החשופים שלה קטנים ובטנה רזה וחטובה. היא לא לובשת חוטיני, והכוס שלה נראה מבריק וחלקלק מהתאורה.
גארט שיושב לצדי מעביר יד על זיפיו, עיניו החומות ננעצות ברגליה החלקות והארוכות עם העקבים השחורים שזזים סביב העמוד. "הבוס נמצא עמוק בעניין של השוד האחרון. אולי כדאי שנזמין לו את החשפנית הזו הביתה." מציע.
אני שותה מהוויסקי באיטיות וכבר מדמיין איך אסטור לישבן הזה ואנשך אותו בכוח עד שתצרח.
"היא שלי. אולי שבוע הבא... אם הא תוכל לבוא לכאן אחריי." אני ממלמל מתחת לאפי את המשפט האחרון. כל-כך הרבה זמן לא זיינתי, שכל מה שאני רוצה זה לחדור לתוכה ולאבד את הראש בדפיקות.
גארט שורק, "כבר אתה מתכננן עליה? חשבתי שהעיניים שלך עמוק בתוך המחשוף של השמנה." צוחק, גופו רועד מרוב שזה משעשע אותו.
זעם ניצת בחזי, ואגרופי מתהדק על עור הספה. "אתה מתכוון לברמנית החדשה?" אני שואל בקול אדיש. אני כבר רואה איך אני מכניס לו אגרוף על מה שאמר, מטיח את גופו בשולחן זכוכית והופך עליו את כל החדר.
אף אחד לא יגיד לבחורה הזו שמנה כדי ללעוג לה, היא פאקינג מרהיבה.
"כן, אחי, ברור. לא ראיתי דבר כזה. היא שווה בטירוף... כל השומן שלה יכול להעמיד לי את הזין." עיניו עדיין נעוצות בחשפנית, אך העיניים שלי נעוצות בפרופיל פניו.
בן זונה, אני אכרות לו את הזין.
"תפסיק להעמיד פנים שאתה סטרייט, גארט..." אני לוחש בקול אפל וזדוני, בזמן שכל מה שאני רוצה זה לרצוח אותו בעינויים. "וגם אם אתה בי, השמנה הזאת שאתה מדבר עליה לא תעניין אותך לעולם. היא האחריות שלי, רק שלי, והיא תמימה מידי בשביל שרוצח כמוך יסתכל עליה."
גארט קופא במקומו, עיניו נעות אל פניי ונפערות. "אולי תפסיק לערב את הנטייה המינית שלי כל הזמן?" מכווץ את גבותיו, זעם נדלק בעיניו החומות. "לעזאזל, אני עצמי לא יודע מה קורה איתי. למה אתה חושב שאתה יודע?!"
"תרגע," אני מסנן, רואה בזווית עיני שהחשפנית מפתלת את רגליה ומביטה בנו בסקרנות. "אל תעשה סצנה. אין לך מה לדעת כל-כך, ראיתי איך הסתכלת על נער החווה של פבלו באותו יום שביקרנו שם. אתה רוצה לזיין אותו, אז פאקינג תעשה את זה." הטחתי את כוסי על השולחן עץ הנמוך.
אני שונא את גארט.
"זה לא כזה פשוט. הוא ילד, אני לא יכול לבוא ולומר לו, אני יודע שאתה גיי, ואני רוצה לגלות אם הזין שלי נעמד מהזין שלך."
הוא שוכח לציין שפבלו לא ישמח לגלות שהילד שהוא הציל מהרחוב יהיה עם החייל שלו.
"משפט מדויק, לך על זה." אני נשען חזרה ומתרווח בכסאי, "עכשיו תתחפף, יש לי משימה קטנה עם הגברת." עיני סורקות אותה בתשוקה והזין שלי כבר נצמד לרוכסן כמו טיל.
גארט נושף אוויר בשנאה כלפיי וקם, יוצא מהחדר ומשאיר אותי להביט בחשפנית שצועדת לכיווני.
אני נועל את לסתי ונעמד באיטיות.
"תתפשטי, תשכבי על המיטה ותקשרי את רגלייך לעמודים. חזק."