השקט שלנו

פרק 10

חוק מספר אחת עשרה:
אל תפלרטטו עם הברמנית שלי. היא שייכת לי.
נ.מ - סבסטיאן רומנו:

אני נכנס למשרדי מבלי להביט סביב, טורק את הדלת ומתחיל לתייק טפסים. "האישה הזו..." מלמלתי לעצמי, "כל-כך מרגיזה, היא באמת חושבת שהיא יכולה לחמוק ממני?"
"מי?"
הרמתי את ראשי באדישות לעבר ראסל, שישב מול השולחן שלי עם ידיים משולבות על חזהו.
"מה אתה עושה במשרד שלי, מטומטם?" נהמתי בקול קצר רוח. אין לי סבלנות יתרה. אני אעשה את העבודה שלי, אקח את הלוחמנית הקטנה ואלך למטווח.
"על איזו אישה אתה מדבר? נראה כאילו מישהי חודרת לך מתחת לעור." מחייך בשעשוע שטני.
אני נועץ בו מבט זועם, "לא בקשתי את דעתך בנושא, ראסל. שום אישה לא נכנסת לי מתחת לעור."
"מאיפה לך?" משך בכתפיו ונעמד עם מבט מתגרה שדורש אגרוף לפנים. "אף פעם לא הייתה מאוהב."
מאוהב? כמעט צחקתי לו בפנים.
לקחתי את הדפים והכיתי עימם את ראשו. "סתום ת'פה."
הוא צוחק, מסדר את שיערו ומניח את כפות ידיו על שולחני. "אני צריך שתעשה לי טובה." כחכח בגרונו.
די, זה כאילו אלוהים צוחק עליי מלמעלה.
"איזו טובה?" הצרתי עליו את עיניי הכחולות והכנסתי את הדפים לתוך המגירה. "זה קשור למשלוח שלנו? אל תגיד לי שעשית עוד בעיות. עוד בעיה אחת אני זורק אותך מהחלון ושורף אותך עם המצת שלי."
ראסל פער את עיניו. "לא, לא! שום בעיה כזו, מה פתאום..." מלמל, "זו אשתי, יכול להיות שאני, אהה..." שפשף את עורפו בחוסר מנוחה, "בגדתי בה, לפחות זה מה שהיא טוענת. זה היה פעם אחת, נשבע, והיא ממש כועסת." מלמל.
מצמצתי כמה פעמים והבטתי בו בחוסר אכפתיות. "בגדת באשתך, בקצרה. ובלי לזיין עוד במוח, מה אני יכול לעשות בשביל בוגד כמוך?" התיישבתי בכיסאי.
"קיוויתי שתוכל לגרום לה לא להשתולל. יש לי הרבה בעיות עם הקאפו ואני ממש חייב איזון."
"אתה באמת חייב." חייכתי חיוך זדוני. אני כל-כך מחכה לרגע שבו אבעט בתחת שלו ואסלק אותו.
"אשתי יכולה לעשות בלגן גדול, מבין? היא... מופרעת. בעיקר עכשיו." היא בהריון, בנוסף.
"מובן. בעלה שנשבע לה אמונים - בגד בה."
"אני לא מנסה להצטדק! אני רק רוצה להישאר במקומי במאפיה, בלי שהיא תסבך את זה. אני אתקן את המצב בינינו בהמשך, כי זה לא פשוט כמו שאתה מתאר לעצמך."
"אני לא מתאר לעצמי כלום, ראסל. היית עם אישה אחרת?"
"לא!" הוא כמעט בוכה מתסכול, מפנה לי את גבו ורוקע ברגלו כמו ילדה שלקחו לה את הכלב או משכו לה בצמות. "היה לנו הסכם. לא שותים אלכוהול, לא מעשנים, לא שוכבים." הוא מסמיק?
למה אני נמצא בסיטואציה הזו?
"שמע, חתיכת דפוק, זה לא העסק שלי מה סיכמת עם אשתך או למה לעזאזל הסכמת לא לזיין אותה. בעיה שלך, זין שלך, תסתלק מהמשרד שלי."
אני לא מסוגל לייעץ לדבר הזה.
"בבקשה," הסתובב אליי חזרה בעיניים מלאות תחינה, "רק תלך אליה, תחדיר בה הגיון-"
"אני לא מחדיר בה כלום." הרמתי את ידיי ופערתי עיניים, "צא מפה, מיד."
בראש שלי זה היה יותר מידי מלוכלך ובוגדני. להחדיר בה היגיון... מספיק לחשוב, יותר מידי דמיון ליום אחד. אשתו היא אחת הנשים הנחמדות שפגשתי, ועכשיו אני כמעט לא יכול לדמיין את עצמי מסתכל לה בעיניים, בטח שלא אחרי הדמיון המפותח שלי.
"לא התכוונתי לזה-" ראסל מזועזע, "תדבר איתה..."