אוליביה, 6.12.23, 10:23
"את זוכרת איך קוראים לך?" שאלה אותי הרופאה.
"אוליביה פארקר."
"באיזה שנה אנחנו?"
"2023."
"את זוכרת איזה יום היום?"
"שלישי?" ניסיתי להיזכר. יום ההולדת שלי היום, לא? היא נאנחה.
"יום שבת. יום שלישי הוא היום שבו איבדת את ההכרה שלך."
"הייתי מחוסרת הכרה במשך ארבעה ימים?" שאלתי וקימטתי את מצחי. הרופאה הנהנה.
"את זוכרת מה היה באותו היום?"
הרגשתי שהתשובה עמדה לי על קצה הלשון אבל לא ידעתי באמת. הרגשתי מושפלת כשהנדתי בראשי לשלילה. אני זוכרת שזה היה השני בדצמבר, היום שבו עמדתי להפוך לחוקית באופן רשמי, בלי תעודות זהות מזויפות. אני זוכרת שזה היה שלושה שבועות לפני שחוזרים ללימודים, לשנה האחרונה.
"מה.. קרה לי? למה אני לא זוכרת?"
"מצאו אותך ואת אחיך ביום שלישי לפנות בוקר שרויה על הכביש כשאת מדממת וממלמלת מילים." הרופאה הביאה לי מראה קטנה שחשפה את פניי ובחנתי אותם בקפידה. הייתי לבנה לגמרי על גבול החיוורת, מה שממש לא מתאים לי, ולא אהבתי את זה. לפחות הפרצוף שלי נשאר אותו הדבר, בערך. עיניים חומות גדולות ושפתיים נפוחות. סימן כחול גדול היה סביב העין הימנית שלי, וכשניסיתי לגעת בזה זה כאב מאוד. מה קרה לי?
"אח שלי?" שאלתי בבלבול. היא הנהנה.
"כן, לוגן פארקר."
"כן, אני יודעת איך קוראים לו. הוא בסדר?" שאלתי.
"הוא מתאושש, הוא לא ספג הרבה. את זו שנפגעת קשה יותר."
"אמרת שמלמלתי משהו. מה זה היה?" שאלתי.
"אמרת, 'אל תעזוב אותי'."
"איך זה קרה? ממה זה קרה לי?"
"מכונית ללא נהג התפוצצה באמצע הכביש, משהו שקשור למצבר למיטב הבנתי."
"איך אובדן הזיכרון קשור לשריפה, או לפיצוץ או לתאונה או מה שזה לא יהיה?"
"את חווית ככל הנראה מה שמכנים אותו כיום 'טראומה נפשית'. טראומה נפשית מתפתחת כתוצאה ממשבר משמעותי, ממשהו מפתיע ולא צפוי והיא משפיעה על הנפש של הנפגע. המוח שלך ככל הנראה הדחיק את האירועים שקרו לך באותו היום כי הוא לא היה מעוניין להיזכר בהם. ככל הנראה קרו לך עוד כמה דברים חוץ מהשריפה שהובילו לטראומה הנפשית."
שתקתי, מנסה לעכל את הדברים אך הלב שלי לא הפסיק לדפוק במהירות, והמכונות התחילו לצפצף. משהו קרה. מה הוביל אותי לטראומה?
"המשטרה מנסה לטפל בזה, תירגעי בבקשה. את צריכה לנוח."
"ה..המשפחה שלי פה?" שאלתי. לרגע חלפה בי המחשבה שאולי אבא יגיע אבל מהר שללתי את זה מראשי. אני בספק אם הוא בכלל יודע מה קרה, ועוד יותר בספק אם יהיה לו אכפת. אין סיכוי שג'יין לא מתחרפנת עכשיו. מסכנה. בסוף אני אצטרך להרגיע אותה.
YOU ARE READING
נולדה למות
Mystery / Thriller''תמיד חשבתי שיש רק שני סוגים של אהבה: אחד שאתה מת בשבילה, ואחד שאתה הורג בשבילה. אבל את.. את מהסוג שחיים בשבילה.'' ~ כשאוליביה מתעוררת בבית החולים היא לא מתארת לעצמה את גודל הזוועות, אולי משום שהיא לא הייתה מודעת להן - היא הייתה מחוסרת הכרה במשך א...
