אוליביה, 15.12.23, 18:34
מאז שהתעוררתי בבית החולים, סיגלתי לעצמי הרגל נהדר - לישון צהריים. ככה לפחות התברר לי, לאחר שהתעוררתי שוב, כמו בכל יום בשבוע וחצי האחרונים, בשעה שש בערב בזמן שנרדמתי בשעה שתיים עשרה בצהריים בערך.
הייתי יכולה גם לישון עד אור הבוקר אלמלא היו מתקשרים אליי ממספר לא מזוהה. פחדתי שאלו מי שבאו לבקר את אבא שלי כי ממש לא היה לי את הכסף להביא להם עכשיו. בכנות, אני לא יודעת אם מתישהו יהיה.
"הלו? מי זה?" שאלתי בבלבול ובקול צרוד. היא צחקה.
"הערתי אותך? טוב, לא משנה. זאת סם, לוגן נתן לי את המספר החדש שלך.'' לא מצאו את הטלפון שלי, הניחו שהוא נהרס בתאונה אז לוגן קנה לי טלפון פשוט לבינתיים שלא עולה הרבה כסף. כל התמונות בגלריה, הכל נעלם.
''איך את מרגישה?"
כאילו אני רוצה לכרות לעצמי את הראש מרוב כאבים ותסכול. "יותר טוב, תודה."
"נהדר. תקשיבי, חשבנו אולי לצאת לסיבוב בעיר? או שאפשר אולי סתם לשבת בבית של אחת מאיתנו ולראות סרטים," הציעה סם. למען האמת, לא היה לי כוח. רציתי לישון ולטמון את הראש בכרית לנצח.
אבל לא רציתי להמשיך לרבוץ בבית הזה. הוא עשה לי רע.
"מה שבא לכן, לא אכפת לי. אני זורמת," אמרתי.
"מושלם. אז נצא בעיר? נראה לך את המסעדה האהובה עלינו, ברים עם ברמנים שווים וסתם פארקים שהיינו יושבות בהם."
"סם, אני.. זו תקופה קצת קשה.. אה.. מבחינה כספית, אני לא-"
"אל תדאגי, אוליב. זה עלינו. תחשיבי את זה בתור עוד מתנה ליומולדת, ושלא תעזי להתנגד. אז ניפגש בבית שלך בעוד.. חצי שעה בערך? שעה?" שאלה סם. חייכתי.
"עוד חצי שעה זה סבבה."
"מעולה. יאללה, ניפגש."
בחרתי טופ בצבע שחור ומכנס ג'ינס קצר בצבע לבן. היה לי חם ברמות, מה שהגיוני בהתחשב בעובדה שעכשיו אוגוסט ואני גרה בפאקינג קליפורניה.
כעבור חצי שעה בדיוק שמעתי דפיקה בדלת הכניסה ומיהרתי לפתוח לסם ולטליה, שהיו נראות נהדר.
"מה קורה?" הן חיבקו אותי כל אחת בתורה.
"בסדר," השבתי בחיוך קטן.
"אז איפה את רוצה שנתחיל קודם?" שאלה טליה.
"אולי סתם נעשה סיבובים במרכז העיר," הצעתי. הן הנהנו.
"באתן עם מכונית?" שאלתי.
"כן, לטליה סוף סוף נגמר המלווה לילה," ענתה סם בחיוך.
"מעולה, אין לי כוח ללכת ברגל עכשיו." נסענו והן הראו לי את העיר שהכרתי כמו את עצמי.
היינו בפארק שבו היינו נמצאות, ביקרנו בבתי קפה, כמה חנויות בגדים וסטארבקס. נשארנו לשבת בסטארבקס בינתיים. בהתחלה לא רציתי להזמין כלום, לא היה לי נעים בכלל שהן ישלמו עליי אבל אז פשוט טליה וסם צעקו עליי שאבחר משהו ושהן יתעצבנו אם לא אבחר, אז הזמנתי מילקשייק תות בננה עם קצפת. לא ידעתי אם אני אוהבת את זה כי אף פעם לא הזמנתי את זה, אבל זה קרץ לי אז למה לא.
זה לא הדבר היחיד שקרץ לי. עם המילקשייק, היה עוד בחור אחד בדלפק שלא הפסיק ללטוש בי עיניים. הוא היה לי מוכר.
YOU ARE READING
נולדה למות
Mystery / Thriller''תמיד חשבתי שיש רק שני סוגים של אהבה: אחד שאתה מת בשבילה, ואחד שאתה הורג בשבילה. אבל את.. את מהסוג שחיים בשבילה.'' ~ כשאוליביה מתעוררת בבית החולים היא לא מתארת לעצמה את גודל הזוועות, אולי משום שהיא לא הייתה מודעת להן - היא הייתה מחוסרת הכרה במשך א...
