אוליביה, 28.12.23, 7:06
"מתרגשת לקראת היום האחרון לפני חופשת החורף?" שאלה ג'יין כשהכינה לי כריכים לבית הספר, למרות שאמרתי לה בפירוש שלא צריך ואני יכולה להכין לעצמי, אבל היא התעקשה.
"כן," הודיתי. באמת התרגשתי, אבל לא בגלל שזה היום האחרון לפני החופשה, טוב, לא רק, אלא בעיקר בגלל שניקולאס יהיה שם. מעניין לראות אותו בבית ספר. לא ראיתי אותו מאז שהוא היה בבית חולים, ועבר מאז בערך שבוע. כריסמס הספיק לעבור וחגגנו אותו עם ג'יין, קול ואנאבל. בואו נגיד שלאחר שטעמתי את העוגה שאנאבל הכינה, אני ממליצה לה להישאר ברפואה.
"בהצלחה, אחות קטנה. בכל זאת, את עדיין בתיכון אז את תצטרכי את זה." אמר לוגן בגיחוך. הוא התעורר כי היה לו יתוש בחדר, או חרא כזה, ולא הצליח להירדם לאחר מכן בגלל שלטענתו, הוא שמע אותי בקולי קולות.
גלגלתי את עיניי. "יש בינינו כולה שנה אחת של הבדל, אתה יודע. סיימת תיכון לפני שנה, לא לפני עשור."
"ואני מודה על כל רגע ורגע שאני לא שם, תאמיני לי."
"אויש, איזה דרמטיים. אוליביה, את עוד תתגעגעי לתיכון," נופפה ג'יין בידה בביטול לאחר שהכניסה לי את האוכל לשקית.
לוגן צחק. "אל תקשיבי לה, את בחיים לא תתגעגעי לבית ספר."
"הפעם אני באמת אאמין לך, לוגן." אמרתי. "נמאס לי כבר מלהיות שם, נמאס לי ללמוד."
"בואי אני אחדש לך, מתוקה, את לומדת כל יום שאת חיה. בין אם זה במסגרת לימודית או בין אם זה בחיים עצמם," ענתה ג'יין.
"בסדר, אני מעדיפה ללמוד בחיים עצמם מאשר ללמוד בכיתה עם תלמידים מיוזעים מתמטיקה. שיט, אני חייבת לזוז. אין לי כוח לאחר עכשיו."
"מה יש לך בשעה הראשונה?" שאל לוגן.
"כימיה." השבתי והכנסתי את הדברים לתיק.
"אה, עם המורה ג'ולי?"
"לא," אמרתי באכזבה. "היא ילדה בן לפני יומיים בערך, אז היא תהיה בחופשת לידה." מה שמבאס את התחת, כי ג'ולי הייתה המורה היחידה שאהבתי בבית ספר. היא דיברה איתנו בגובה העיניים ונתנה לנו מקום לבטא את עצמנו ולהגיד את מה שאנחנו חושבים, וזה מה שהקנה לה את הכבוד שהתלמידים רוכשים אליה. אין תלמיד אחד שלא אוהב אותה. היא מסוג המורים שעוצרים את השיעור באמצע בשביל לספר על החיים שלהם.
"יודעים מי יחליף אותה?" שאלה ג'יין. הנדתי בראשי.
"אני מניחה שאגלה היום," השבתי. לקחתי את המפתחות של האוטו מהשולחן ושמתי את התיק על גבי.
"ביי, תמסרו לקול להתראות."
"ביי, מותק, נהיה בקשר. תספרי לי בטלפון איך היה," אמרה ג'יין והפריחה אליי נשיקות באוויר.
YOU ARE READING
נולדה למות
Mystery / Thriller''תמיד חשבתי שיש רק שני סוגים של אהבה: אחד שאתה מת בשבילה, ואחד שאתה הורג בשבילה. אבל את.. את מהסוג שחיים בשבילה.'' ~ כשאוליביה מתעוררת בבית החולים היא לא מתארת לעצמה את גודל הזוועות, אולי משום שהיא לא הייתה מודעת להן - היא הייתה מחוסרת הכרה במשך א...
