נולדה למות

פרק 10

ניקולאס, 17.12.23, 15:33

"אתה יודע איפה המנהל?" שאל אותי בחור אחד. למען האמת, הוא היה נראה לי די מוכר. אני לא בטוח מאיפה. עצרתי את האימון עם ג'וני ווקר והבטתי בו בריכוז.

"האם יש איזושהי בעיה?" שאלתי.

"הבעיה היחידה היא שאתה לא אומר לי איפה איתן," אמר הבחור ושילב את ידיו. לפני שהספקתי לענות הטלפון שלו צילצל והוא מיהר לענות כשראה מי על הצג. שמחתי, כי אם הטלפון לא היה קוטע את השיחה אני קצת הייתי מאבד את העשתונות ומתעצבן. הסיבה היחידה שאיתן לא מפטר אותי היא בגלל שאנחנו חברים, לא בגלל שאני ידוע בתור כישוריי החברתיים עם הלקוחות.

"אוליב, למה את בדרך, לעזאזל? לא, אני.. אני סתם צריך לדבר עם איתן. אני לא רוצה ש...קיבינימט." הוא קטע את דבריו כשהיא נעמדה בפתח. היא הסתכלה על אחיה, ואז עברה להתמקד בי.

"ניקולאס," היא אמרה. לא עניתי. למזלי, לא היו פה הרבה אנשים שיראו את הסצנה הזו. היו את ווקר ועוד מישהו שדין, הבחור השני שעובד פה אימן. בדרך כלל עמוס פה ברמה מוגזמת. למרות שאנשים באים יותר בערב ולא בשעה עשר בבוקר.

"ומאיפה את מכירה את הפסיכי הזה?" שאל לוגן.

"היי, נעים להכיר, הפסיכי הזה הוא במקרה השכן הנאמן והחדש שלך. אה, עוד משהו שתדע על פסיכים - הם לא אוהבים שמדברים עליהם בגוף שלישי," מלמלתי. "אבל אני אסלח לך בגלל אחותך היפה."

"תתרחק מאחותי," הוא אמר בזעם. צחקתי.

"טוב, המפקד. לעשות גם עשרים שכיבות סמיכה אולי?" איבדתי את סבלנותי והלכתי לחדר העובדים על מנת לקרוא לאיתן. הרגשתי שלוגן מתנשא מעליי וזה הדבר שהכי שנאתי בעולם; להרגיש פחות מאחרים.

"יש איזשהו מניאק בחוץ שמחפש אותך," אמרתי לאיתן. הוא היה מרוכז ועסוק במשהו במחשב. נעמדתי לידו ונגלה לעיניי שמה שהוא היה עסוק בו זה סוליטר במחשב.

"תגיד לו שאני עסוק," הוא מילמל. צחקתי.

"אני רואה."

"מי זה?" שאל איתן.

"עיניים בהירות, עור שזוף כזה. נראה כאילו הוא רוצה לערוף לי את הראש."

"לוגן? מה הוא עושה פה?"

"חיפש אותך, גבר. מי זה בכלל?" הסתקרנתי.

"הוא היה הבן זוג של היילי," מילמל איתן בקול שקט. "והיה פעם החבר הכי טוב שלי."

"שיט."

"כן, לא דיברנו מאז.. מה שקרה. הוא היה עסוק בלהיקלע לתאונה עם אחותו ואני הייתי עסוק בלנסות לאחות את השברים של המשפחה המזדיינת שלי."

"הוא ואחותו היו בתאונה?"

גיחך איתן. "זה מה שהצלחת לקלוט מכל המשפט הזה?" משכתי בכתפיי.