אוליביה, 17.12.23, 16:06
"מה לעזאזל, לוגן? אתה פשוט האשמת אותו!" נזפתי באחי כשיצאנו מזירת האגרוף ונכנסנו לאוטו.
"לא שמעתי טוב, ליב, א-"
"שמעת את מה שרצית לשמוע. רק רצית סיבות להרביץ לו."
"אולי. אולי כי זה פשוט מפתיע אותי לשמוע שהוא זה שהציל אותך ולא זה שהכניס אותך לצרה מלכתחילה."
"מה אתה רוצה ממנו?"
"זה שהוא הציל אותך מאונס לא אומר שהוא בנאדם רע, כמובן, זה אומר שיש לי כבוד אליו, זה אומר שהוא בנאדם עם ערכים ומוסר. אבל יש שמועות עליו, שמאחורי כל האופי המצחיק והילדותי הוא..."
"מה הוא עשה?"
"היו שמועות לא חיוביות עליו," סיפר לוגן.
"מה אמרו?"
"אמרו שהוא שרף בית של מישהו. הוא היה במרחק שנייה מלהיכנס לכלא לקטינים. הוא היה במעצר במשך 48 שעות, והוא בסוף שוחרר כי לא הצליחו להוכיח סופית שהוא עשה את זה. אבל אני כמעט בטוח שהוא כן." לא סתם מישהו. ניק סיפר לי בעצמו על כך כשהייתי מסוממת שהוא עבר דירה בגלל שהוא שרף את הבית שלו. אני תוהה למה שהוא יעשה דבר כזה.
"מה קרה ל'חף מפשע עד שהוכח אחרת'? אל תמהר לשפוט אותו." התנגדתי. לא ידעתי למה אני ממהרת להגן עליו ולהיות הסנגורית הפרטית שלו אחרי שהבהרתי לו שאני לא מתכוונת להיות חברה שלו, אבל עשיתי את זה בכל זאת. אני מניחה שפשוט הרגשתי חייבת לו, אחרי בריאן. הוא באמת הציל אותי.
"ממתי את כל כך אוהבת אנשים חדשים?"
"אני לא אוהבת אותו, אני אוהבת את ההיגיון. אני לא רוצה שום קשר איתו יותר, הוא סתם מציק. אבל כן צריך לנהוג כלפיו בכבוד." הוא שתק ולא אמר כלום.
***
ניקולאס
"ניקו, תודה לאל. אני צריך להתקשר שבע פעמים בשביל שתענה לי?" שמעתי את הקול המעצבן של אבי.
"זה היה חד פעמי, פעם הבאה גם לא אענה לך בפעם החמישים."
"אל תהיה כזה. אנחנו צריכים לדבר."
נאנחתי. לא זה שוב. "אתה נפרד ממני?" שאלתי בגיחוך. הלוואי.
"זו לא שיחה לטלפון. אתה יכול לבוא עכשיו? זה דחוף."
"אני בעבודה," שיקרתי והתאמצתי להישמע פיכח, דבר שדרש ממני כוח רב. אם אבא שלי היה שומע שאני שיכור הוא לא היה מפסיק לזיין לי את השכל, והיה מגיע לעבודה, איפה שהוא חושב שאני נמצא, בשביל לנזוף בי. אבל כמו שאמרתי, לא הייתי בעבודה. הייתי בחצר של איתן והשתכרנו. שוב. איתן הביט בי וגילגל את עיניו. סימנתי לו שישתוק.
"עד עכשיו? טוב, מתי אתה חוזר?"
"מה קרה?" לא אהבתי שהולכים איתי סחור סחור, וגם ככה לא אהבתי שיחות טלפון ממושכות.
YOU ARE READING
נולדה למות
Mystery / Thriller''תמיד חשבתי שיש רק שני סוגים של אהבה: אחד שאתה מת בשבילה, ואחד שאתה הורג בשבילה. אבל את.. את מהסוג שחיים בשבילה.'' ~ כשאוליביה מתעוררת בבית החולים היא לא מתארת לעצמה את גודל הזוועות, אולי משום שהיא לא הייתה מודעת להן - היא הייתה מחוסרת הכרה במשך א...
