נולדה למות

פרק 6

ניקולאס, 11.12.23, 22:00

סיימתי לעבוד והרגשתי מותש מתמיד.

"רוצה שנלך לשתות איפשהו?" שאלתי.

"אני לא יכול לדפוק את הראש פעמיים רצוף, בסוף לא יישאר לי ראש לדפוק." אמר איתן וצחקנו. בסדר, עדיף ככה. חוץ מזה שהייתי חייב לעבור שם. הייתי חייב לראות אם הם יופיעו.

הוא צחק. "בקצב שאתה משתכר, אני לא בטוח שכבר עכשיו יש לך ראש. אל תשתגע עם זה, ניקולאס."

"מתי נהפכת לאחות רחמנייה?" שאלתי בגיחוך. הוא הרצין.

"אני פשוט דואג לך, גבר. זה הכל."

"אחי, לכלב שלך אתה לא מסוגל לדאוג. תאמין לי, אני יודע לדאוג לעצמי."

הוא גילגל עיניים. "אתה חתיכת קוץ בתחת, בלסנו. אתה יודע את זה?"

"אני בהחלט מודע."

"טוב, יאללה, נתראה מחר. לא לאחר, ניק."

הוא נתן לי טפיחה על הגב והלך. מזגתי לעצמי עוד כוס של וויסקי מהארון ושתיתי בלגימה אחת.

"כן, המפקד," מלמלתי ויצאתי מהזירה במהירות לכיוון השכונה המתועבת. כל גופי נדרך והתקשח בו זמנית ברגע שהגעתי לשם וראיתי את המאפייה שהחליפה את החנות של אמי. הלכתי והסתובבתי בשכונה, נחוש למצוא שם את הבני זונות שהרסו לי את החיים לגמרי ולתת להם להרגיש רבע ממה שהיא הרגישה.
אני מייחל לראות את הרגע שבו הם יופיעו עכשיו. אני אגרום להם להתחרט על מה שהם עשו. הם לא מכירים אותי. הם לא יודעים מי אני. אבל הם צריכים לפחד. אני רוצה לגרום להם לפחד כמו שהם גרמו לה.

אך במקום לראות אותם, הדבר היחיד שראיתי הוא צללית של אישה, ככל הנראה נערה, שלובשת גופייה וטייץ שמבליט את החלקים הנכונים.
היא לא נורמלית, במלוא מובן המילה. כדי להיות נערה שהולכת לבדה ברחובות המפוקפקים האלו בשעה הזו היא צריכה להיות אחד משני הדברים - אמיצה מאוד, או טיפשה מאוד. ואני מניח שזו טיפשות.
אני לא מסיר ממנה את עיניי וצופה בה כשהיא כמעט צווחת כשההומלס הקבוע של השכונה מושיט לה את ידו.
כן, היא לגמרי מטומטמת. היא לא נראית שיכורה משמע שההחלטה לבוא לכאן לא הייתה לגמרי פזיזה.

אני נצמד לצללים הארוכים שמטילים הבניינים והולך אחריה, שומר עליה מרחוק. שלא יקרה לה מה שקרה לה.

היא מסתובבת ומביטה סביבה, כמעט חשה שיש עוד מישהו חוץ ממנה אך אני מסתתר מבעד לעץ, עם כמה שזה נשמע דבילי. ואני באמת מרגיש אחד כזה. למה לעזאזל אני שומר על מישהי שאני אפילו לא מכיר?

היא מתחילה לרוץ, כנראה סוף סוף קיבלה שכל והחליטה להתרחק מהשכונה הזו. אני עדיין לא משחרר וממשיך לצפות בה. לבסוף היא נעצרת מול הכביש הראשי ומביטה בסמארטפון שלה.