נולדה למות

פרק 24

אוליביה, 17.1, 15:00

"קדימה קטרנית, אנחנו הולכים,'' אמר ניק לאחר סיום הלימודים. נשארנו רק אנחנו בכיתה לאחר שהשיעור נגמר. 

''מי זה אנחנו ולאן?'' שאלתי בבלבול. הייתי עוד מרוכזת בלסיים את מה שהיה כתוב על הלוח במתמטיקה. 

''אנחנו זה אני ואת, ואנחנו הולכים לאכול המבורגר.'' נאנחתי.

''אני צריכה ללמוד,'' תירצתי. למען האמת לא היה לי ספציפית היום כוח ללכת לשום מקום. אני מותשת. סיימתי להעתיק את מה שהיה כתוב וארגנתי את דבריי. שמתי את התיק על גבי והלכתי לכיוון הדלת. ניק הלך איתי ונעמד מולי. הוא נשען על הקיר.  

''אין שום מבחנים בינתיים, זית. אין תירוצים איתי." 

''אני חייבת?'' 

''כן, דיברנו על זה, פארקר. חוץ מזה, את רוצה לבוא איתי. את פשוט מפחדת.''

גיחכתי. ''ממה אני מפחדת?''

''מלהתאהב בי וליפול בקסמיי,'' הוא אמר וחייך חיוך חושף שיניים. צחקתי ושילבתי את ידיי. 

''אתה יותר מדי מחזיק מעצמך, אתה לא חושב?'' 

''לא מחזיק מעצמי, אומר את העובדות שיש בשטח. את פשוט לא רוצה ללכת איתי כי את לא רוצה להתאהב בי ולפתח רגשות כלפיי.'' קבע ניק. 

''ומה אם אני אגיד לך שאני לא אתאהב בך אף פעם או בכל מישהו אחר?'' 

''הייתי אומר לך שכבר ראינו כמה נמוכים כישורי ההתערבויות שלך, זה מה שהביא אותנו לכאן מלכתחילה.'' צחקתי שוב. אפשר להגיד על ניקולאס הרבה דברים, אבל מה שכולם וודאי יסכימו זה שהוא בהחלט יודע איך להעלות לבנאדם חיוך על הפנים. 

''נחכה ונראה, בלסנו. טוב, אתה בא?'' נכנעתי. הוא חייך.

''ליידיז פירסט.''

''אז למה אתה לא מתקדם כבר?'' עקצתי. הוא גלגל את עיניו. 

''חלש ביותר, זית.'' יצאנו מבית הספר והתקדמנו. 

''רגע, אז לאיזה מקדונלס אתה רוצה ללכת. כאילו, איפה?'' לא היה לי כוח ללכת הרבה. למרות שהחודש כבר ינואר ואמור להיות קר, היה חם ושמש קופחת ומסנוורת. ומעל לכל, אני עייפה למות. כל פעם כשאני ממצמצת אני רק רוצה להשאיר את העיניים סגורות ופשוט לישון. 

''להכי קרוב לפה. אני חושב שהוא נמצא בקניון.''

''אז אתה רוצה ללכת לשם?''

''את רוצה?''

''לא משנה לי. כאילו, אני לא...''

''מה?''

''לא אכלתי המבורגרים במקדונלס מאז גיל חמש אולי,'' הודיתי. הוא פער את פיו בתדהמה. 

''היום הולכת להיות לך חוויה מתקנת. ההמבורגרים של מקדונלס בקניון הם משהו אחר, גם טבעות הבצל שלהם והנאגטס.''