אוליביה
21.1. 12:00
פקחתי את עיניי ובהתחלה לא הבנתי איפה אני נמצאת. הבטתי סביבי וראיתי שאני שכובה על המיטה הכי נוחה שאי פעם הייתי עליה. אני חושבת שזו השינה הכי טובה שהייתה לי בחיים. לא הייתי רגילה לישון על מיטה כזו נוחה. הרגשתי כאילו אני ישנה על כריות אוויר. שפשפתי את עיניי וקמתי במהירות, עדיין קצת מנומנמת ומבולבלת וכעת זיהיתי את המקום; זה היה הבית של ניק. ראיתי שאני לבושה מאותם הבגדים מאתמול, עם הג'קט של ניק שהפיץ את הריח שלו. הגעתי לסלון וראיתי אותו ישן על הספה, שמיכה עד לסנטרו מול הטלוויזיה שהייתה דלוקה על איזשהו סרט דבילי. לקחתי את השלט שהיה על הספה בזהירות וכיביתי את הטלוויזיה, בשביל שלא יתעורר ממנה.
אני לא זוכרת איך הגעתי לבית שלו, אני רק זוכרת שנכנסנו לאוטו שלו. משום הכל די מעורפל לי. בדקתי בטלפון מה השעה והופתעתי לגלות שהשעה היא שתיים עשרה בצהריים. אני לא רגילה לישון עד שעות כאלה. גם כשאני ישנה מאוחר, המקסימום שאני מתעוררת בו הוא עשר או אחת עשרה.
זה היה יום שישי, כך שלא היה בית ספר להתארגן אליו. לא היה לי מה לעשות בבית שלי, ולא היה בית ספר ללכת אליו היום - תודה לאל - אז החלטתי להישאר פה מעט ולנסות להכין ארוחת בוקר לי ולניק. אולי גם לאיתן, שבטח יקפוץ לפה עוד כמה זמן. זה המעט שיכולתי לעשות לאחר שהסכים שאישן בבית שלו, על המיטה שאני מנחשת שהיא שלו.
פתחתי את הטלפון וראיתי מלא שיחות שלא נענו מלוגן. כתבתי לו הודעה שאני נרדמתי מוקדם אצל חברה ולכן לא ראיתי את ההודעות והשיחות שלו.
לא רציתי להגיד שישנתי אצל ניק, כי המוח שלו כבר היה מתחיל לקפוץ למסקנות מיותרות.
שטפתי את פניי והתחלתי לקשקש ביצים במחבת וטיגנתי מעט פנקייקים והוספתי עליהם סירופ שוקולד ומייפל. חתכתי סלט פירות ולאחר מכן הכנתי קפה קר. לבסוף, כשהייתי באמצע לחתוך סלט ירקות קצוץ בשעה שתיים עשרה וחצי בערך, ראיתי בזווית העין שניק זז והתעורר.
''איתן, פאק... תתרחק מהמטבח, כמה פעמים אני צריך להגיד לך את זה כבר,'' רטן ניק כשעיניו עדיין עצומות. קולו היה עמוק ונמוך.
''זה לא איתן, אבל היית קרוב,'' השבתי בחיוך. סיימתי לחתוך את העגבניות והמלפפונים והחלטתי להוסיף גם גמבה ובצל סגול, וקצת כוסברה מעל.
''זית.'' זיהה ניקולאס ונאנח. ''יש פה ריח טוב. ידעתי שזה לא יכול להיות איתן...''
''האוכל עוד לא מוכן, חכה.'' אמרתי והבטתי בו. הוא פקח את עיניו באיטיות והתיישב על הספה. הוא הסתובב אחורה והביט בי חותכת סלט ליד השולחן.
''כמה אוכל הכנת, מה זה?'' שאל.
''זה לא משהו רציני.'' הוא קם וראה את כל האוכל שהכנתי בזמן שישן. הוא קימט את מצחו.
YOU ARE READING
נולדה למות
Mystery / Thriller''תמיד חשבתי שיש רק שני סוגים של אהבה: אחד שאתה מת בשבילה, ואחד שאתה הורג בשבילה. אבל את.. את מהסוג שחיים בשבילה.'' ~ כשאוליביה מתעוררת בבית החולים היא לא מתארת לעצמה את גודל הזוועות, אולי משום שהיא לא הייתה מודעת להן - היא הייתה מחוסרת הכרה במשך א...
