אוליביה, 1.1.24, 8:29
"שנה טובה תלמידים. אני מניחה שלפי כמות האנשים כאן רוב הכיתה שכחה בכלל באיזה שנה אנחנו מרוב שכרות,'' אמרה המורה לספרות וצחקנו. היינו אולי עשרה אנשים בכיתה, מתוך עשרים וחמישה. רובם היו במסיבות למיניהן, והשיעור שלה היה השיעור הראשון על הבוקר. הגיוני שאנשים לא הגיעו. לצערי, סם וטום לא איתי בספרות ומתברר שגם טליה לא, אז זה רק אני וניק.
''טוב, אני רוצה לשמוע מי הכין את שיעורי הבית שהיו להיום,'' פתחה המורה לספרות בשיעור. ניק הביט בי וחייך. חייכתי לו חיוך קטן והתחמקתי ממבטו. פחדתי להתחבר אליו ולהיות חברה שלו, מהסיבה שפשוט לא ידעתי מה הוא רוצה, כי בואו נודה באמת, גם אם היא כואבת - אני לא חושבת שיש מישהו שבחר מרצונו להתקרב אליי ולא היה לו אינטרס כלשהו מאחורי. לא ידעתי איך לאהוב או לקבל את העובדה שיש מישהו שרוצה בטובתי.
''מי רוצה להקריא את מה שהוא כתב?'' שאלה המורה ושני תלמידים הצביעו.
''מצויין. לכל אלו שלא הצביעו - מאחר שהיום אתם מעט תלמידים נעשה סבב וכל אחד יקרא בתורו את מה שכתב. אי אפשר להתחמק כי זו הזדמנות מצויינת בשבילי לראות את רמת הכתיבה שלכם. אין לכם ממה להתבייש.'' החוורתי. אני שונאת את הדברים האלה, והחיבה שהייתה לי למורה לספרות החלה לדעוך. אני שונאת מורות שמכריחות תלמידים להשתתף. אם אני לא רוצה, למה שאעשה את זה?
עוד ועוד תלמידים קראו והמורה נתנה להם משוב. כעבור ארבעה תלמידים הגיע תורו של ניק, והוא הקריא את מה שכתב על האוזניות. המורה לא יכלה לרסן את חיוכה.
''כל הכבוד, ניקולאס. זה מעולה. כתבת את זה לבד?''
''כן, המורה. את לא מאמינה לי?'' שאל ניק והכיתה צחקה. הוא הביט בי וקרץ לי.
''חס וחלילה, רק שואלת. זה היה מעולה. טוב, בואו נעבור לתלמיד הבא. לילי, תורך.'' לא ידעתי מתי אמור להיות תורי מאחר שהמורה לא עשתה את זה לפי סדר מסוים, היא פשוט קראה לתלמידים באקראי.
''לא עשיתי שיעורי בית,'' אמרה לילי וגירדה את עורפה במבוכה.
המורה נאנחה. ''תראי לי בשיעור הבא. חבל מאוד, לילי. חבל מאוד. טוב, אוליביה, את הבאה.''
''המורה, אני לא רוצה,'' אמרתי. המורה כיווצה את גבותיה.
'' הכנת שיעורי בית?'' שאלה המורה בחריפות.
''כן,'' השבתי בחשש. אני פשוט לא רוצה.''
''אם באמת הכנת את שיעורי הבית כראוי, לא אמורה להיות לך בעיה לפחד להקריא אותם.''
''לא, זה פשו...''
''לא הבנתי, אוליביה - הכנת או לא הכנת?''
''הכנתי!! אבל-''
''את רוצה שאני אקריא במקומך?'' התפשרה המורה. הנדתי בראשי מיד. זה אפילו גרוע יותר מאשר שאני אקריא.
YOU ARE READING
נולדה למות
Mystery / Thriller''תמיד חשבתי שיש רק שני סוגים של אהבה: אחד שאתה מת בשבילה, ואחד שאתה הורג בשבילה. אבל את.. את מהסוג שחיים בשבילה.'' ~ כשאוליביה מתעוררת בבית החולים היא לא מתארת לעצמה את גודל הזוועות, אולי משום שהיא לא הייתה מודעת להן - היא הייתה מחוסרת הכרה במשך א...
