פרק 12

81 10 0
                                    

רון ואני ישבנו מול הים הסוער השעה הייתה כבר תשע אבא שלי באה לקחת את אדל ומיכל לפני שעתיים, יצחק ברח עם בחור מוזר כזה ללא ידוע.

"אתה יודע רותם, לפעמיים שאני מסתכלת על הכוכבים אני מדמיינת שאחד מהם זה אמא שלי, מחייכת עליי וכועסת שאני עושה מעשה טיפשי" מלמלה ואני חייכתי עליה, היא הייתה עייפה מאוד הראש שלה היה על הכתף שלי והיא הייתה שניות מלהירדם.

"תחשבי שמבד לים הזה אחותי הקטנה, פאקינג אחותי הרחק מהבית לבד טוב תאמת היא לא לבד היא עם אור" אמרתי והיא צחקה.

"מה יש לך עם האור הזה?" שאלה וצחקה.
הזין הזה לקח לאחותי את הבתולים והיה האויב שלי שנים שללא היה נוסע עם יובל לספרד היה אוכל איתי שיש.

"אור ואני היינו באותה שיכבת גיל הוא ואני היינו אויבים הוא לא סבל אותי ואני גם לא אותו. לא זוכר מה קרה בננו אבל עבר חתול שחור ענקי" הסברתי והיא הרימה את מבטה.

"אתה חושב רק על עצמך מה זה לא זוכר?!" אמרה בזעם של ציניות.
"את בכלל מצרפת אנחנו הישראלים שונאים סתם" הסברתי והיא ואני צחקנו ביחד.

"אתה ידוע תמיד חשבתי עלייך יום ולילה לא באמת האמנתי שניפגש, אבל הייתה לי תקווה שכן דווקא" מלמלה ואני צחקתי.

"גם אני האמנתי בזכותך הלכתי לעבוד בפעם הראשונה".
"למה?" שאלה וחיוך ענק על פנייה היפות.
"חשבתי שעם אני הלך לעבוד היה לי מספיק כסף לקנות כרטיס לצרפת ולטוס עלייך" הסברתי והיא התפסה בלחיי הימנית שלי וקירבה את פניי על פניה.

"נו הצליח?" שאלה בציניות והתפוצצה מצחוק ושחררה את פני, האמת שלא באמת שמעתי מה אמרה אני רק הייתי עסוק בלהסתכל על פנייה היפות.

"שמעת אותי?" שאלה והייתה אדומה מצחוק. "משהו בסגנון הזה" עניתי והתפוצצנו מצחוק.
"מהצד אנחנו בטוח נראים כמו שני שיכורים" הוסיפה ואני נכנסתי למצב כפית רציני.

"רוצה לשמוע בדיחה אמיתי?" שאלתי והיא חייכה עליי והנהנה.
"נכון אני דומה לאבא שלי אז איזה קטע אני לא הבן הביולוגי שלו כולם צריכים משקפיים"

אני המשכתי להתפוצץ אחזתי בבטני מרוב שהיא כאבה מהצחוק, רגע למה רק אני צוחק? הרמתי את מבטי על רון שנראתה מבולבלת.

"פאק!" הבנתי מה אמרתי ונראה שגם רון הבינה ואני לא יכול לתקן את הטעות שלי.
"זה אמיתי?" שאלה וקולה קר.

"שניה אני יכול להסביר",
"אמיתי או לא?!" שאלה בזעם ונראה שהיא מפוחדת? "רון מה קרה?!" שאלתי עכשיו אני מפוחד.

"רגע אז אמא שלך עשתה את זה לאבא שלך בעבר?!" שאלה בקול רועד ואני הנהנתי.
"כן עם אחיו התאום" מלמלתי ודמעות הציפו את עייניה.

"לו רק הוא היה לא מתעלם היינו יכולים לעולם לא להיפגש או יותר טוב לא הייתם עוברים כזאת אלימות" לא התרכזתי במה השני שהגיע אחרי ה'או' אלה בראשון.

"את רואה את זה שעם לא היינו נפגשים הכל היה טוב?!" שאלתי וקולי רעד, יש מצב שהיא לא באמת אוהבת אותי?

-------

העלתי בספר הראשון שאלון כזה על מי הדמות אהובה עם תרצו לכו תכתבו השמח לדעת מי הדמות אהובה עליכם.

הבן של המאמןWhere stories live. Discover now