פרק 38

53 8 0
                                    

רותם אמר שבשבוע הזה נעשה הכל, כלומר רק כיף והוא מגשים את זה. הלכנו לקניון גדול והמדהים ביותר בארץ.

"רותם בו כבר" אמרתי בהתרגשות שעמדתי מול המבנה המפלצתי הזה. "יקח לו נצח ולאחיו" אמרה אורטל שהצטרפה עלינו ביחד עם איתמר.

"באים באים" אמר ואנחנו כבר רצנו לבפנים,
"ממתי אורטל אוהבת קניות?" שאל רותם את איתמר מאחורה. "לא הכוונה היא הקניות אלא מה שיש בטוח הקניון" אמר איתמר.

לאחר שלא הסתכלתי על אורטל והייתי מרוכזת בשיחה של איתמר ורותם אורטל נעלמה למקום שדיבר איתמר, חנות משחקים.

"כנראה זאת התחנה הראשונה" אמר רותם ושם את ידו הימנית על כתפי. רק עכשיו שמתי לב שחסרה לו היד הרובוטית.

"איפה היד שלך?" שאלתי אותו והוא חייך עליי. "זה סיפור ארוך לא רוצה לספר עכשיו" אמר רותם ונכנסנו לחנות לאחר איתמר.

"יואי סתכלו על כל היופי הזה!" אמרה אורטל שהלך למחלקת הרובי הנרף. "חשבתי שתילכי לבובות" אמרתי בשיא הכנות ורותם ואיתמר צחקו.

"אז יש לך רושם לא נכון" אמרה אורטל והורידה אחד מהרובים. "תחזירי את זה בשביל שזה לא יהרס" אמר איתמר לאורטל אבל היא לא הקשיבה ושיחקה בו.

"אחד מהגרועים באמת" אמרה, "נכון" ילד קטן השיב לה וגרם לנו לצחוק. "אתם רואים הדור של היום אכותי" אמרה בגאווה שכבר לא הייתה מצחיקה אלא מוזרה.

יצאנו מהחנות והתקדמנו לכיוון חנות בגדים, "אוי כאלו לא חסר לך בגדים" אמרה אורטל לאיתמר בזלזול.

"זה בסדר עוד חולצה או מכנס" אמר ושנהים התקדמו פנימה ראשונים. "את חושבת שגם את צריכה משהו?" שאל אותי רותם ואני צחקתי כתגובה. "אני לא צריכה אני רוצה", "זה משהו אחר וטוב יותר" השיב לי ונכנסנו.

"סתכל על השמלות האלו הן עולות משכנתא שלמה" אמרתי מסתכלת בהתפעלות על השמלות היקרות. "רוצה אחת?", "ממש לא מתי הלבש אותה?" הסוף נשמע כמו שאלה.

"מתי שתרצי" אמר והוריד אחת. היא הייתה בצבע ירוק טורקיז יפה, השמלה בעלת מחשוף לא כזה עמוק. "היא תישב עליך בול" אמר רותם והצמיד עליי את השמלה.

"אה פחות" אהבתי אותה אבל היא סתם תבזבז אתם יודעים. "טוב אני קונה אותה", "למה?" שאלתי אותו לפני רגע אמרתי פחות.

"כן, אבל לא בגלל שלא אהבת אותה אלא המחשבות שלך" אני מתה עלייך רותם, אתה לא תוותר עליי בחיים וזה מעציב אותי.

דמעות עמדו בעייני, "לא אל תבכי" אמר רותם ומשך אותי לחיבוק. "למה אתה כל כך מבין אותי" אמרתי בבכי.

"מישהי הורמונלית" אמרה אורטל מאחורי רותם, "שקט אורטל" אמר איתמר ואני צחקתי.

"טוב אולי כדאי שנתחיל לחזור כואב לי הראש" אמרתי לרותם וניגבתי את הדמעות, "אחרי שיקנה את השמלה" אמר רותם ואני ניסיתי לעצור אותו מלהגיע לקופה.

"סליחה היה אפשר תשמלה?" שאל רותם תמוכרת והיא הנהנה. "זה יעלה 200" אמרה המוכרת. אה חשבתי יותר.

"טוב זה היה זול יותר ממה שחשבתי" אמרתי לרותם ואחזתי בידו בדרך החוצה מהקניון. "יש חוזרים לטיפולים" הוספתי ורותם חייך עליי.

אני מתאהבת בו יותר מרגע לרגע.

הבן של המאמןWhere stories live. Discover now