פרק 7

93 12 0
                                    

התנתקנו מהנשיקה הסתכלתי על עיינה היפיפיות וחיוך נפרש על פניי, אבל על שלה מבוכה ובהלה.

"פאק! זה לא קורה לי אני בוגדת!" צעקה על עצמה ומשכה את שערה הבלונדיני, "איי תפסיקי!" צעקתי ואחזתי בידיה הקטנות מרחיק אותן משערה.

"את שיכורה זה נורמלי" מלמלתי והסברתי יותר בשביל עצמי, זה קרה בגלל שהיא שיכורה לא בגלל שהיא אוהבת אותך...

"כן אתה צודק ואני לא יספר לאיתן" אמרה וחיוך נפרש על פניה, היא יפיפה איתן זכה באלי לרצוח אותו ולקחת את מקומו.

תסתום כבר! אתה לא בחור של מקום אחד את נווד מטייל ממקום אחד לאחר ללא הפסקה.

"אתה בסדר רותמי?" שאלה רון ואני התפוצצתי מצחוק בגלל הכינוי, פאק למה זה מעמיד לי אותו.

"או זה כינוי טוב" אמרה והוציא את הטלפון, "משנה את השם שלך באנשי הקשר" היא התעסקה בטלפון ונשמע רטט וחיוך שעל פניה נפל בשניות.

"מה קרה?".
"כלום סתם קיבלתי הודעה שמחר יש לי משמרת" אמרה וחיוך מזויף על פניה היפות.

"אני לא מאמין לזה", "אז אל תאמין אבל אתה חייב ללכת עם איתן יראה אותך זה הסוף של השינה המתוקה שלי" אמרה וקמה מהספה וניסתה למשוך אותי מידי הלא רובוטית.

"למה?" שאלתי אפילו שידעתי מה התשובה, בטח יחפור לה על זה שהיא לא יכולה להישאר לבד בבית עם גבר שהוא לא הוא, בטח הוא ככה גם עם החבר ההומו שלה.

לאחר הרבה זמן הלכתי ושיצאתי מהבניין פגשתי בו בחבר של רון.

"היי"
"היי"
"מה אתה עושה פה?"
"ביקרתי את חברה שלך נהננו קצת"
בשניה פניו אדימו מכעס, מסכנה רון באמת הלך לה השינה המתוקה.

"היא הלכה לישון היא גמורה מהיפות" לחשתי לו באוזן מעצבן אותו בכוונה, שונא אותו והוא אותי.

הוא כיאלו מעצבן אותי שהוא מחליט על חייה של רון כיאלו הם שלו, אם היא הייתה שלי החיים שלה היו שלה ורק שלה.

הוא הלך בזמן שחשבתי כי לא ראיתי אותו, נכנסתי לרכב שלי ונסעתי הביתה לישון עד הבוקר.

הוא הלך בזמן שחשבתי כי לא ראיתי אותו, נכנסתי לרכב שלי ונסעתי הביתה לישון עד הבוקר

Oops! This image does not follow our content guidelines. To continue publishing, please remove it or upload a different image.

אני יהרוג את רותם! הזין פגש את איתן למטה וסיפר לו שנהנו כאלו שהוא זיין אותי.
יואי איך באלי שהוא יזיין אותי.

פאק לא! מה קורה לי אני מתחרפנת לגמרה לא מספיק שכמעט לא ישנתי עכשיו אני גם,
חשבתי לעצמי אבל לא רציתי להשלים את הסוף של המחשבה.

נשמע בכריזה את המספר שלי וניגשתי לחדר, אני בבית חולים זימנו אותי לבדיקה על הסרטן שיש לי.

"שלום גברת רונה בלנק" אמר לי הדוקטור ואני הנהנתי לו, לאחר שהבדיקות זהות הראשונות השאלות על ההרגשה שלי למצב וכל החרא הזה.

"מי יודע בסביבה שלך?" שאל ומפה השתתקתי, עם בכל שאר הדברים עניתי בשניה פה טוב פה אני לא מצליחה לענות.

"אני מבין שאף אחד" אמר והקליד במחשב בקול רם, "אני לא רוצה לשתף כי זה מפחיד אותי" מלמלתי והוא חייך עליי הוא מבוגר ונחמד.

"אל תפחדי הם היו שם בשבילך" בחלומות כולם בסוף יעזבו אותי בגלל מי שאני באמת.

לאחר בדיקות רפואיות הדוקטור אמר שישלחו לי הכל באימייל, יצאתי מי בית החולים ונכנסתי לרכב שלי מהמהרת לעבודה שלי.

הבן של המאמןWhere stories live. Discover now