איזה בוקר מבאס, את הבוקר הזה עברתי ללא רון שזה מבאס כי הפכנו סוף סוף לזוג.
חלמתי על זה שנים ופתאום זה הגיע והיא הולכת.
התקלחתי אכלתי ארוחת בוקר יצאתי לריצה חזרתי התקלחתי שוב פעם, בזבזן מים שכמותי. ישבתי על הספה והייתי בטלפון מחכה לרון שתיכנס עם כל הארגזים.
"אח גדול אני צריכה עזרה!" אמרה אדל ורצה להתיישב לידי בספה, "מה?" שאלתי והיא זרקה עליי אלבום.
"תוכל להגיד לי למי אני הכי דומה?" שאלה ואני הנדתי, "יכול להיות שאת דומה אבא שלך יותר מי שאת דומה למרינט" הסברתי והיא נאנח בחמידות.
"אבל אתה הצלחתה למצוא את אבא שלך אז אני גם יכולה" הסבירה לי והרגשתי צביטה בלב, רגע איך היא יודעת את זה?
"איך את יודעת שאבא הוא לא אבא שלי?" שאלתי והיא השפילה את מבטה.
"סוג של אזנתי" הסבירה והתחילה להרעוד,
"אז פעם הבא לא, ואל תספרי לאף אחד" אמרתי לה והיא הנהנה, "כן לא סיפרתי לאף אחד", "יופי".
זה מוזר שעוד משהו יודע בבית הזה מעניין עם יש עוד, החלטתי להתקשר לאיתמר לא דיברנו מלא זמן.
"היי רותם מה קורה?"
"בסדר הוכל לשאול שאלה מוזרה?"
"כן ברור"
"אתה יודע שאני לא אחיך האמיתי?"
נשמע שקט מה צד השני של הקו
"אז אתה יודע"
"כן אבל אתה תמיד תהיה אחי לא משנה מה"
"כן בסדר, אבל אתה יודע איפה הוא?"
"לפי מה שידוע לי הוא לא נשאר באותו מקום תמיד אבל בשניה תוכל למצוא אותו במשרד הפנים"
"אוקיי תודה אית להתראות"
"לפני להתראות שמעת על יובל נכון?"
"כן שמעתי"
"יופי השמח לבוא לבקר בקרוב אז תגיד לאבא אוקיי"
"כן ביי"
"להתראות, והשמח לפגוש את בת הזוג שלך"
בזו סיימנו את השיחה קמתי מהמיטה בדרך לקחת את המפתחות של האוטו בדרך למשרד הפנים הקרוב.
בדרך בחוץ פגשתי ברון לוקחת ארגזים.
"להן אתה הולך?" שאלה ואני לקחתי ממנה שניים משלושת הארגזים שהחזיקה.
"אני הולך למשרד הפנים לגלות על מיקומו של אבי הביולוגי" הסברתי שנכנסנו לבית והיא נאנח.
"אתה עדיין על זה" מלמלה לעצמה והתחלנו לעלות במדרגות, "אני רק רוצה לדעת עליו זהו כאלו לסגור מעגל כמוך" עניתי לה והיא חייכה עליי.
"אני באה איתך ובלי תרוצים" אמרה והניחה את הארגז ואני גם יצחק נכנס והניח גם את אלו שלקח. "טוב להתראות בייבי וחתיך" אמר ונופף לנו. היצחק הזה ממש מצחיק וזה מפתיעה אותי.
נכנסנו לאוטו סמנו חגורות והתחלתי בנסיעה, הנסיעה עברה מהר צחקנו נהנננו ממש הרגיש השקט שלפני הסערה.
הגענו ויצאנו מהרכב הייתה לי תקווה שהיא לא תצא, חיכינו בתור ואז הגיע התור שלנו דפיקות הלב עלו בכל צעד שהתקרבנו.
"איך הוכל לעזור לכם?" שאל הבחור בדלפק ואני קצת חששתי, "אנחנו מחפשים משהו" ענתה רון במקומי והתפללתי לתודה על זה שהיא פה איתי.
"טון ליו" אמרתי את שמו והבחור התחיל לחפש במחשב, "מה תרצו עליו?" שאל ואני חייכתי כנראה הוא מצא אותו.
"איפה הוא גר?", "יש למשהו מכם סוג של קשר עליו?" שאל הבחור שאלה חשדנית כנראה לא הוכל להביא לנו ללא קשר לטון.
"כן אני בנו" עניתי והבחור שאל אותי עוד כמה שאלות לעימות ולבסוף הביא לנו.
"מתי תלך?" שאלה רון שיצאנו משם,
"נראה, אולי מתי שהרגיש בנוח".
--------
אני יודעת שמרגיש שהעלילה לא זזה אבל הנה היא מתחילה קצת לזוז.
YOU ARE READING
הבן של המאמן
Romanceהסיפור על רותם אחיה הגדול של יובל ליו מפלצת הכדורגל שכובשת את אירופה ביחד עם בן זוג שלה אור סבן. רותם מרגיש בודד, הוא נפגע מאמא שלו לאחר שנתן באה אימון חוזר, הוא לא מתחננן לשתוק על זה ועל התגלית של חיו אהבתו לבת של המאהב של אמא שלו. שמה הוא רון בלנק...
