פרק 14

71 10 6
                                    

עזרתי לאבא שלי להכין אוכל, טוב אבל הראש שלי לא איתי גם כי רון באה וגם טוב מי אבא האמיתי שלי.

"אתה בסדר?" שאל אבי, מבטי היה על המלפפון שחתחתי. "כן" מלמלתי והוא נאנח.

"גילתה" אמר אבי ומבטי עלה עליו, מה הוא אמר.

"גיליתי מה?" שאלתי מבולבל מאמירה שלו.
"שאחי הוא האבא האמיתי שלך" אמר והאסימון נפל לי.

"ידעת" מלמלתי והוא הנהן, "ולא סיפרת לי"
"רותם אתה תמיד תהיה הבן של-",
"ואתה אבא שלי לא הוא אבל אני רוצה למצוא אותו בשביל להבין מי אני בשביל לשים פסיק לחיי" הסברתי וחיוך עלה על פניו.

"אני יעזור לך" אמר וחיבק אותי החזרתי את החיבוק הוא אבא שלי ואני הבן שלו לא משנה מה.

"איזה חמוד זה" אמרה רון זיהיתי את הקול שלה הקול היחודי העמוק והיפה הזה.
"היי רונה גדלת חלקית" אמר אבי וחיבק אותה.

מוזר לי שהוא אוהב אותה מרגיש לי שאבא שלה הרס לו את החיים אבל היא היא מושלמת.

"בנות בואו לאכול!" הוא צעק ורון ואני התיישבנו בשולחן. "החלטת?" שאלתי אותה ואני הנהנה, "והחלטה עושה לך טוב?" שאלתי והיא חייכה והננה.

"מילים רונה" אמרתי והיא צחקה.
"כן, אני רוצה להיפרד מאיתן" הסבירה וחיוך עלה על פניי. ביי ביי מפגר.

"פאק אני רעבה" אמרה מיכל וקטע את המבט בני לבין רון. "לא לקלל!" זעם אבא על מיכל והיא גלגלה עיינים.

"סטייק..." מלמלה באושר מיכל ושלחה יד במהירות לסטייק וחטפה כאפה ביד מאבא.
"איי למה?" שאלה מיכל ואבא שם לה חתיכות בצלחת ואז לי ואז לאדל.

"רוצה?" שאל אבא את רון ואני הנהנה, הוא שם לה והיא חייכה עליו. "אתה בסדר רותם אתה נראה חיוור" אמרה לי רון ואני הוצאתי את הטלפון בשביל לראות את זה.

פאק אני באמת נראה קצת חיוור, אולי זה מהחדשות הטובות או-.
שיעול חזק הגיע מרון שסיבב לכולם את המבט לכיוונה, היא נראתה מודאגת שהסתכלה על היד שלה.

מבטה היה חשוך ואז היא הרימה את מבטה לכיווני. "אני חייבת ללכת רגע לשרותים" מלמלה וקמה והלכה בהליכה מהירה לשרותים.

"בטח היא השתעלה ואז יצא זרם חזק של דם כי היא במחזור" הסבירה מיכל וגרמה לכולם בחילה. "מה? זה גוף האישה שתהיה לך בת זוג תבין" הוסיפה וגרמה לאבא לגגח.

"יותר נכון שתהיה לו בת" הסביר אבא למיכל והיא הנהנה, "כן גם זה, אבל אישה זה הכי קרוב" הוסיפה למילים של אבא.

"אני הולך לבדוק מה איתה" אמרתי וקמתי מהשולחן, היא שם כבר איזה חמש דקות וזה נשמע לי שזה רציני ואני דיי מודאג.

הגעתי לדלת השרותים שבקצה המסדרון התחתון של הבית. "רון את בסדר?" שאלתי לאחר שנקשתי על הדלת, "כן אני בסדר רותמי תודה שאתה דואג" מלמלה משהו בסגנון הזה.

"את שם הרבה זמן בטוח?" שאלתי והיא המהמה עם הפה ואני נאנחתי, ברגע הזה הייתי צריך לקחת את רגלי וללכת מפה אבל משהו משך אותי להישאר ולא לזוז משהו שהגיע מדאגה עליה.

רון את באמת משהו מיוחד.

הבן של המאמןWhere stories live. Discover now