חתונה בשחור

פרק 1

2 אפריל
אמבר

״את באה איתי וזה סוף הדיון, שמעת אותי?!״ אבי צעק.
״בסדר!״ השבתי בצעקה והוא טרק את דלת חדרי בסערה.
אני פשוט שונאת אותו. שונאת אותו. שונאת אותו. פאקינג שונאת אותו. והוא שונא אותי כמובן, זה הדדי. בשבילו אני סתם טעות שנולדה מהאמא המתה שלי. ואין לו בררה להשאיר אותי בבית כי אם הוא יעיף אותי כל המאפיה תדבר על זה ש׳הקאפו העיף את ביתו מהבית שלה׳ ועוד זיוני שכל. מצידי? לעזוב את הבית הזה ולעבור לאמצע שם מקום, רק שמסתבר שגם לצאת מהבית אני לא יכולה. כל צעד שאני יעשה, יש לו מחיר.
הוצאתי שמלה ארוכה וירוקה, כיוון שאם הייתי באה עם שמלת מיני הייתי נקראת הבת הזונה של הקאפו. לעזאזל, אפילו לא אכפת לי מהאמירות האלה, רק שמתסבר שלאבי כן אכפת.
לבשתי את השמלה, כמה תכשיטי פנינה, סידרתי את שיערי, איפור ונעלי עקב.
יצאתי מחדרי וירדתי במדרגות.
״קדימה אנחנו יוצאים״ הוא אמר ויצאנו מהבית אל הרכב בו חיכה הנהג.

״מילה לא במקום ואת תשלמי על זה ילדה, שמעת אותי?״ אבי איים וגלגלתי את עיניי.
נכנסנו אל המקום בו התרחש המפגש בין אבי (קאפו המאפיה האיטלקית בשיקגו) לבין קאפו המאפיה האיטלקית בניו יורק. המקום היה בניו יורק. כן, טסנו במטוס הפרטי של אבי לשם במשך שעתיים.
כששאלתי את אבי למה אני בכלל חייבת לבוא הוא אמר שזה בגלל שהקאפו בניו יורק מביא את בנו גם לשם. כאילו שזה אכפת לי בכלל.
הבחנתי בשני גברים בחליפות, אחד צעיר יותר ואחד מבוגר יותר- דומים שתי טיפות מים אחד לשני. לשניהם היה שיער שחור רק שלמבוגר מבניהם היו גם שיערות לבנות ולשניהם היו עיניים אפורות ואפלות, הן היו נראות כמעט אותו הדבר.
״נעים לפגוש אותך ״ המבוגר שכנראה היה קאפו המאפיה בניו יורק אמר.
אבי לחץ את ידו.
התיישבנו בשולחן שהיה מפואר וכל כמה דקות ניגשה אלינו משרתת אחרת בשביל להביא אוכל נוסף.
אבי והקאפו בניו יורק החלו לדבר בניהם ואני כבר מזמן איבדתי עיניין וריכוז בשיחה. פשוט בהיתי בנקודה משעממת בשולחן והשתעממתי.
״זו בתי- אמבר.״ אבי אמר והציג בפניהם אותי. חייכתי את חיוכי המתוק והמזוייף שהיה אמין כל כך, ידעתי לזייף רגשות.
״נחמד להכיר אותך אמבר.״ הקאפו בניו יורק אמר ואני השבתי לו בחיוך עוד יותר מתוק.
״גם אותך אדוני.״ השבתי ולחצתי את ידו כשהחיוך המתוק עדיין על פניי, ידעתי לזייף אותו כל כך טוב.
״ואם כבר מציגים, זה הבן שלי- קאי.״ הוא הציג הבחור שהיה לידו.
הוא לא חייך או משהו. לא ציפיתי, גברי המאפיה היו חייבים להישאר בתדמיתם הקשוחה. לא אשקר, די קינאתי בו, הוא לא היה חייב לחייך בנחמדות לכל בן אדם שני שראה וזה כל מה שרק רציתי, לא לזייף את החיוכים המתוקים והמזוייפים שלי.
״נעים להכיר קאי״ אבי אמר ולחץ את ידו של קאי ששתק ולחץ את ידו.
אבי הביט בי במבט המזהיר שלו, מה הוא רוצה ממני עכשיו...
״היי״ אמרתי בחיוך המתוק המזוייף שלי לכיוון קאי שהפנה אליי את מבטו. הוא לחץ את ידי שהוגשה והודתי לאלוהים שאבי הפסיק להביט בי. כי באמת, שלא רציתי שיביט בי.