חתונה בשחור

פרק 14

אמבר
״אני עייפה...״ מלמלתי בעודנו יצאים מהמסעדה.
הארוחה הזאת גרמה לי להיות שביעה ובעלת רצון לישון 1,000 שנים כמו היפייפה הנרדמת. ״למה היית חייב להחנות את האוטו רחוק כל כך...״ מלמלתי כשלא היו בי כוחות לנזוף בקאי.
״כדי שיהיה לך מה לשאול״ הוא ענה וגלגלתי את עיניי.
״אני שונאת אותך קאי.״
״גם אני שונאת אותך אמבר.״ הוא אמר בחיוך מעצבן.
״תסתמו כבר״ מתיאו אמר ונעצר בצד כשהוא מחזיק בביטנו. ״אלוהים למה היא כל כך כואבת...״ הוא מלמל והתיישב על איזה ספסל שהיה ברחוב.
״הכל טוב מתיאו?״ קאי שאל.
״הבטן שלי ממש כואבת.״ הוא אמר וגנח בכאב.
״שניקח אותך לבית חולים?״ קאי שאל בגיחוך.
״סתום יא זין, פשוט תביא לפה את האוטו לפני שאני מקיא לך על החולצה.״ מתיאו אמר.
״שאשאר איתו?״ שאלתי את קאי בלחישה.
״לא, בואי איתי. הוא לא אוהב שמציקים לו.״ הוא אמר.

״אנחנו קרובים?״ שאלתי את קאי שנתלתי עליו בעייפות.
״הגענו״ הוא הצביע על רכב הספורט שלו ונכנסתי אליו כשגנחתי בנוחות במושב ורגלי קיבלו מנוחה.
״תפסיקי לגנוח כבר.״ קאי אמר כשנכנס.
״מה ככה?״ גנחתי שוב כדי לעצבן אותו.
הוא תפס בראשי וקירב אותו אליי, ״ממש ככה אמבר.״ הוא לחש והעביר צמרמורת בגופי וחייך כשהבחין במבט על פניי.
״אם כך, אז אמשיך לגנוח.״ חייכתי.
״את רוצה לאבד היום את הבתולים שלך?״ הוא שאלתי ובלעתי את רוקי.
״בסך הכל רוצה לעצבן אותך.״
״זה ממש לא מעצבן״
״זה מעצבן אותך, אתה יודע למה?״
״למה?״
״כי אתה לא יודע לגנוח״
קאי חייך חיוך קטן, ״את רוצה לשמוע אותי גונח אמבר?״ הוא הביט בעיניי בחיוך וגרם לי להסיט את מבטי כי הרגשתי שהלחיים שלי הופכות לכריים אדומות.
״כן״ אזרתי אומץ.
קאי גנח בקולו העמוק שחדר לכל חלקי גופי וגרם לפאקינג גוף שלי לרעוד. הוא התניע את הרכב הביט בכביש, גורם לי לשקוע במחשבות על הפאקינג גניחה שלו, זה לא מצחיק. זין, זה היה בהחלט מושך.
״אתה יודע משהו?״ התחלתי להגיד.
״כן אמבר?״ הוא שאל בחיוך קטן כשהביט בלחיי האדומות.
״אתה יודע לגנוח״ הודתי
״אני יודע אמבר.״
״אז למה גנחת לי בתוך האוזן?״ שאלתי וגופי רעד שוב כשקול הגניחה שלו עלה בראשי.
״ביקשת לשמוע אותי גונח״ הוא אמר.
״פאק נכון...״ מלמלתי.
״די ציפיתי שתגנחי לי גם באוזן״ הוא אמר.
״אתה רוצה?״ שאלתי בהרמת גבה.
קאי שתק בחיוך קטן שעצר בצד וקירב את פניו אליי.
קירבתי אל פי אל אוזנו וגנחתי בשקט.
דפיקה נשמעה על חלון הרכב וגרמה לי לקפוץ בבהלה ולקאי לסובב את ראשו לכיוון חלונו.
הבחנתי במתיאו ונשמתי עמוק, האידיוט הזה הבהיל אותי עד עמקי נשמתי.

...

קאי
״מה הלך בניכם. ולמה לעזאזל התלחששתם בניכם כשאתם לבד.״ מתיאו אמר בקיווץ גבוה.
״גנחתי לה באוזן״ אמרתי.
מתיאו חייך חיוך, ״בגלל זה היא הייתה אדומה כשפתחת את החלון?״ הוא שאל.
״אה לא, זה היה כשהיא גנחה לי באוזן״ בראשי עלתה הגניחה שלה, אלוהים...
״איזה מפגרים״ הוא אמר.
״אני מרגיש כמו ילד בן 12 שמתלהב מגניחות״ הודתי.
״עברת איזה עשור מאז...״ מתיאו מלמל כשפשט את חולצתו בזמן שהלכנו במסדרון. הוא הלך להתקלח ואני הלכתי לישון יחד עם אמבר שכבר בחלום העשירי לפי הנחירות שלה.
״כן...״ עניתי, ופשטתי גם את חולצתי. ״אבל מה שכן זה שהיא גונחת כל כך פאקינג טוב מתיאו.״ אמרתי.
״אתה דוחה קאי.״ הוא אמר.
״לך, לך תאונן במקלחת על המארחת שזיינת עם העיניים.״ אמרתי והוא חייך.
״הייתי צריך לבקש את המספר שלה״ הוא אמר.
״היא נראת בתולה״ הוספתי.
״מניסיון?״ מתיאו גיחך והנהנתי בחיוך קטן.
״אתה מרגיש יותר טוב?״ שאלתי בגלל כאב הבטן שחווה לפני כן והוא הסתיר חיוך שהכרתי טוב מאוד. ״בן זונה...״ אמרתי כשהבנתי שהוא עבד עלינו. ״אני פאקינג שונא אותך מתיאו.״ כעסתי.
הוא משך בכתפיו. ״לא היה לי כוח ללכת, נו... אני מצטער...״ הוא מלמל.
״עצלן.״ קבעתי.
דלת חדר השינה של אבי נפתחה. ״אתה עושים הרבה רעש.״ הוא היה רדום.
״סליחה״ אמרנו אני ומתיאו ביחד.
דלת חדר השינה שלי הייתה הבאה בתור להיפתח. בכניסה אל חדרי עמדה אמבר רדומה עם שיערה המבולגן והפיג׳מה הקצרצרה שלה. היא הביטה בכולם ודידתה בשתיקה לכיוון המדרגות.
אני, אחי שצחק כרגיל מהאישה הרדומה שהתעוררה כרגע ואבי הבטנו אחד בשני מולבלים ואני לבסוף החלטתי ללכת אל אמבר.
הבטתי בה מוזגת לעצמה כוס מים במטבח. עקפתי את האי שהיה במרכז המטבח והגעתי אליה.
היא שתתה את המים, הניחה את כוס הזכוכית בכיור, החזירה את בקבוק המים למקומו במקרר וסובבה את ראשה לכיוון. ברגע שסובבה אותו היא הבחינה בי מקרוב ונבהלה.
״אלוהים...״ היא מלמלה והניחה יד על חזהה בניסיון להירגע. ״מה אתה עושה פה?״ היא מלמלה בעייפות ניכרת.
״גר פה?״ עניתי בבלבול. ״ואת?״
״שותה מים?״ היא ענתה.
התיישבתי על אחד מהכיסאות הגבוהים שהיו מסביב לאי במטבח בביתי וצפיתי בה לוגמת מכוס המים הנוספת שמזגה לה את השלוק האחרון ומניחה את הכוס בכיור.
״אתה בא?״ היא שאלה.
״האמת חשבתי להישאר לישון בסלון.״
״מה?״
״שמעת אותי.״
״למה?״
״אי אפשר לישון עם הנחירות שלך״ הייתי מוכן למכה שעמדה לבוא ליד שלי ותפסתי את ידה בחיוך קטן.
״אתה כזה אידיוט לפעמים...״ היא אמרה ושיחררה את ידה מתפיסתי בכעס.
״אידיוט שאת מתה עליו.״
״אני שונאת אותך.״
״את מתה עליי.״ אמרתי בחיוך.
״ואתה?״ היא שאלה בחיוך כשהשעינה את ראשה על שני אגרופיה וידיה נשענו על האי ממולי.
״אני חושב שאת מוזרה״
״אבל אתה עדיין מת עליי קאי, פשוט תודה בזה.״ היא הייתה בטוחה. זה נכון.
״אה... לא הייתי בטוח כל כך...״ אמרתי בחיוך ממזרי כשאני מביט בה מגלגלת את עיניה בחיוך ובאה אליי.
״ועכשיו?״ היא נצמדה אליי.
הרגשתי את נשימותיה על עורי וזה גרם לגוף שלי להרגיש כמו שריפה. אלוהים... זה פשוט מבחן שאני צריך לעמוד בו, מבחן עם שלושה חוקים:
להביט.
לא לגעת.
אה ולאונן.
״עכשיו אני חושב שאת אמיצה.״ עניתי בלחישה וניסיתי לא להגיב יותר מידי למעשיה שהשפיעו עליי יותר מידי.
היא הושיטה את ידה אל ירכי, ״אמיצה מאוד אפילו״ הרמתי את ידה מרגלי והושטתי לה אותה. היא משחקת באש, והיא גם עלולה לקבל כוויה ממני.
״אתה מתנהג כמו בתול״
״להזכיר לך מי הבתולה פה?״
״מה?״
״מה קרה?״ מתיאו הגיח מהמדרגות.
״הוא מתנהג כמו בתול״
״היא מתמזמזת איתי״
״אמבר- תהיי בטוחה שאיתך קאי בתול מוחלט אבל בלעדיך הוא פשוט זונה ממין זכר. קאי- תאונן. אמבר וקאי- סתמו ולכו לישון.״ הוא אמר ועלה במדרגות בחזרה לחדרו.
הבטתי באמבר ואמבר הביטה בי אבל הפעם, לשם שינוי, לא אמרנו מילה. פשוט הלכנו לישון כמו שמתיאו אמר לנו.
זאת הייתה הפעם הראשונה והאחרונה שהוא אמר לי מה לעשות. פשוט הפעם, מתיאו היה החכם מבנינו. ואני כל כך מתחרט על המשפט הזה.