חתונה בשחור

פרק 29

7 בספטמבר
אמבר
״אלוהים... קאי אתה מוחץ לי את החזה אני לא מצליחה לנשום.״ ניסיתי להרים קצת את ראשו של קאי ששכב עליי והניח את ראשו על החזה שלי וגרם לי למחסור ענק באוויר.
הוא זז קצת ואיפשר לי אוויר לנשימה.
״סוף סוף״ נאנחתי.
״תתני לי לישון, בקושי ישנתי בלילה.״ הוא מלמל.
״אוקיי״ הורדתי את ידיי ששיחקו בשיערו.
״מה את עושה?״
״מה?״
״אל תפסיקי״ הוא תפס את מפרק ידי והניח אותה על שיערו.
חייכתי חיוך קטן והמשכתי לשחק בשיערו.
״היי אמבר,״
״מה?״ שאלתי.
״את מאושרת?״ הוא שאל.
״כן״
״באמת?״
״כן, אני הכי מאושרת שיש. אני מרגישה ממש טוב עכשיו, ובכל פעם שאתה איתי גם.״ אמרתי והוא סובב את ראשו שהונח לצד אל גופי ונישק אותו נשיקה קטנה רגע לפני שחזר וסובב אותו לצד שוב.
אם היו שואלים אותי לפני שהכרתי את קאי אם אני מאושרת כנראה שהייתי ממליצה לכם לבוא להתארח בבית שלי במקומי או להחליף איתי נשמה ליום אחד כדי להבין בעצמך את הסבל שעברתי.
את הסבל שהאבא המזדיין וחסר הרגש לפאקינג בת שלו העביר לי. את המכות שנאלצתי לקבל ממנו, שעם כמה שהן היו גרועות, הנפש שלי נפצעה לא פחות מגופי.
הכי תסכל אותי שלא יכולתי לעשות כלום.
ידעתי שאם אספר למישהו זה לא יעניין אף אחד, כי זה היה מעשה רגיל במאפיה שלנו.
אם האישה בבית- ולא משנה איזה אישה, לא מקשיבה לגבר הוא יכול להרביץ לה.
אם נשכח לרגע מהחוק המטומטם הזה, אני נשבעת לכם שאבי עשה את זה מתוך הנאה על בסיס יום יומי.
הוא נהנה מלראות אותי סובלת, הוא נהנה מלראות אותי חסרת אונים מולו.
אבל אני נשבעת שאם הייתי יכולה הייתי מחזירה לו ומביסה אותו, אבל לא היו לי את הכישורים לכך ומעולם לא ידעתי איך להילחם.
טוב, מזל שהוא מת היום... לא ככה?
״ואתה מאושר?״ שאלתי מתוך סקרנות, עיניין אותי אם הוא מרגיש מאושר איתי גם.
״הכי מאושר שיש״ הוא חיבק את גופי בחוזקה וגרם לי לחיוך.
״זה טוב״ חייכתי והמשכתי לשחק עם שיערו.
״אני חשבתי שאולי נוכל לנסות משהו חדש היום.״ הוא אמר.
נשמתי עמוק, ״אוקיי, אני סומכת עלייך.״ אמרתי בכנות. סמכתי עליו בכל גופי.
הוא חייך, ואני ידעתי שהוא דואג לי כמו אף אחד אחר. הוא נגע בי בעדינות, כל מגע שלו היה כמו קסם על עורי, כאילו הוא מחבר מחדש חלקים שבורים בנשמתי. קאי ידע בדיוק איך לגרום לי להרגיש מיוחדת, אהובה ובטוחה.

״קאי, אתה עושה את זה בכוונה, נכון?״ צחקתי כשהוא הצמיד אותי אליו בחיוך שובב וידיו ליטפו את מותניי בעדינות מייסרת.
״אני עושה הרבה דברים בכוונה,״ הוא ענה בקול נמוך, ומבטו המתלוצץ גרם לליבי להאיץ פעימה.
״ואני חשבתי שזה רק בספרים״ צחקתי.
״מה זאת אומרת? איזה ספרים את כבר קוראת שאת אומרת את זה?״ הוא אמר בבלבול.
״לפרט?״ צחקתי.
״כן, אולי אקח מהם השראה״ הוא רץ אל ערימת הספרים שהונחה בצד החדר. ״קדימה״ הוא האיץ בי.
לקחתי את אחד הספרים ודפדפתי בעמודים עד שמצאתי קטע סמאט שאהבתי מאוד שלא כלל זין.
״תביאי לי את זה״ קאי ביקש.
״בחיים לא״ נבהלתי וסגרתי את הספר.
״ממה את מתביישת?״ הוא אמר בבלבול.
״אני לא... זה פשוט... מוזר כזה... אני לא יודעת להסביר״ אמרתי במשיכת כתפיים.
״מה מוזר?״ הוא שאל.
״לא משנה, אני פשוט אכנס להתקלח.״ אמרתי גיחוך ונכנסתי לחדר האמבטיה, לא התכוונתי להראות לו שום סצנת סמאט שקוראת בספרים שלי.
מה שקורה בספרים שלי נשאר בספרים שלי.
פשטתי את בגדיי ונכנסתי תחת זרם המים החמים של האמבטיה.
הרגשתי איך המים החמים מצליחים להרגיע אותי.
אני מרגישה כל כך טוב לאחרונה, כאילו מאושרת מידי.
אני מפחדת שהאושר הזה עומד להיות פרס ניחומים על משהו רע שיקרה לי.
פאק. זה כזה מפחיד.
ואם כבר מפחיד, התחלתי לחשוב על הסיוטים בלילות שעדיין לא פחתו. הוא לא הפחיד אותי, לא, הפחיד אותי שהם לא יגמרו. הפחיד אותי שאצטרך כל פעם לקום בבהלה באצמע הלילה ולהזיע כמו משוגעת כשהאדרנלין בחזה שלי כאילו רצתי מרתון. ושאצטרך כל פעם להעיר את קאי שרק רוצה לישון, שנאתי את זה שהסיוטים המזדיינים האלה לא נעלמו ביחד איתו כשהוא מת.
שנאתי את זה שהוא מופיע בחלומות שלי.
שנאתי את זה שאני בכלל חושבת עליו.
שנאתי בכלל את העובדה שגם כשהוא מת הוא מצליח לרדוף אותי.
כשהוא מת, חשבתי שגמרתי איתו, אבל מסתבר שזו הייתה רק התחלה לסיוט חדש.
אבל אני כלל לא מתלוננת. ידעתי שעם כל הסבל שבסיוטים המזעזעים שלי אני עדיין מעדיפה לחלום אותם מאשר... טוב... לחוות אותם בחיים האמיתים.
הסיוטים שלי היו קבועים, או פלאשבקים מהמכות של אבי שגרמו שנכרתו בזכרוני ולא משנה כמה ניסיתי לא יכולתי להעלים אותם, אבל כבר השלמתי עם העובדה שהם ישארו בראשי לנצח. או שצ׳נדלר שוב צץ בראשי וגרם לי לבחילה. חלקם היו גם חדשים מה שגרם לי להתעורר בבהלה חזקה יותר ולקאי להילחץ. לעזאזל. זה בכלל לא הגיע לו. הוא עשה הכל בשבילי, הוא חיכה לי, הוא דאג לי, הוא הציל אותי, הרג את כל מי שפגע בי ואני לא עשיתי כלום.
הרגשתי עלובה כל כך. אבל גם אם הרגשתי ככה לא היה בי שום רצון לשנות כלום בחיים שלי, כי הם היו הכי טובים שיכולתי לבקש ואפילו מעבר. זאת הייתה הפעם הראשונה שהרגשתי בבית, הפעם הראשונה שלאנשים אכפת ממני, הפעם הראשונה שהרגשתי נאהבת, על ידי קאי. וזה היה טוב.

__________________________________

שבת שלום לכולן!🤍
אשמח אם תשתפו אותי בכל דבר שאתן מרגישות לגבי הספר! זה מעלה לי מלא מוטיבציה וממש מעניין אותי לדעת על דעתכן לגבי הדמויות ומהלך הספר!
אוהבת ברמות, לילי 3>