חתונה בשחור

פרק 23

״היא ניצחה?״ מתיאו אמר מופתע.
״נראה ככה...״ מלמלתי מבולבלת מאוד.
״הולי שיט״ קאי מלמל.
״ניצחתי!״ אנדריאה צרחה בהתרגשות ואביה הרים אותה בחיוך.
״אני גאה בך״ אימה של אנדריאה חייכה.
״ניצחתי אותך!״ אנדריאה צעקה לכיוון מתיאו.
כל המשחק הם התחרו אחד בשניה.
״איך... מה...״ מתיאו מלמל.
״אני הולכת לשירותים״ אמרתי לקאי שהנהן.
נכנסתי לתא והתיישבתי על האסלה.

״תפסיק! די! אל תיגע בי!״ ניסיתי להשתחרר כשצרחתי את נשמתי.
״ששש...״ הוא ניפנף עם סכין גדולה שלא שמתי לב אליה.
שתקתי, מה יכולתי לעשות הרי? הבטתי בו מקרב את הסכין לצווארי. הבטתי בו בעיניים מבוהלות.
״עוד מילה אחת, והיד שלי תזוז קדימה.״ הוא לחש וגרם לי להצטמרר.

רעדתי כשהזיכרון הזה חזר אליי. שמעתי קול מים קטן על הרצפה והבחנתי בדמעות שלי וטיפטפו עליה והרטיבו אותה. ראייתי החלה להטשטש ובקושי יכולתי לנשום. זה הזכיר לי משהו...

הוא התקדם אליי ורגשתי איך ידו מתלפפת סביב צווארי ומצמידה אותי אל הקיר שהיה מאחורי.
״לא מעניין אותי מה אמרת. את תעשי מה שאני אומר, מתי שאני אומר ואיך שאני אומר. אני ברור זונה קטנה?״ הוא לחש בקול מצמרר.
הרגשתי איך פרצופי מחיוור מחוסר האוויר.
״כ-כן...״ מלמלתי כמעט ללא קול. לא הייתה לי בררה, הייתי מתה במקום.

החזקתי בצווארי ניסיתי לעסות אותו בשביל שאוויר יכנס אליו, אבל זה כלל לא עזר. הרגשתי שריאותי חוסמות את כניסת האוויר שאמורה להיות מסופקת לי והתחלתי להשתעל ככל שרק יכולתי. כל מה שראיתי היה אבי שחונק אותי.
״אמבר?״ קול מוכר נשמע.
אבל במקום מילים יצא ממני רק שיעולים.
״אני נכנסת״ הבחנתי באימה של אנדריאה נכנסת לתא שלא הספקתי לנעול. ״אלוהים...״ היא מלמלה.
היא הושיטה יד אליי וחיבקה אותי, ״תנשמי אמבר, תספרי לי הכל.״ היא ביקשה והרגיעה אותי. נשמתי עמוק יחד איתה, ״אחת... שתיים... אחת... שתיים...״ היא ספרה ולאט לאט התחלתי להרגיש את האוויר חוזר אליי.
״תודה״ קולי רעד.
״עכשיו תספרי לי״ היא ביקשה.
נשמתי עמוק. ״לפני 5 ימים, הוטרדתי. אם אפשר בכלל לקרוא לזה ככה.״ גיחכתי במרירות.
״מה קרה שם?״ היא שאלה בדאגה שלא הכרתי. מעולם לא חוויתי דאגה כזאת.
״הייתי קשורה לכיסא בלי יכולת לזוז בכלל,״ נשמתי עמוק. ״והוא בא אליי והתחיל להפשיט אותי ו-״ הבכי חזר אליי ועצר אותי.
״הכל בסדר מתוקה, תקחי את הזמן, אני נמצאת פה ואחכה עד מחר בבוקר אם צריך.״ היא ליטפה את ידי בהרגעה.
״הוא הפשיט אותי עד שנשארתי בהלבשה תחתונה ואז משהו הסיח את דעתו והוא הפסיק ושחרר אותי.״ הרגשתי נורא כל כך.
היא שתקה. לא ציפיתי למשהו אחר הרי...
״איך זה קרה?״ היא שאלה בקול רועד. ״איך זה קרה אמבר?״ היא שאלה שוב.
״חטפו אותי.״ השבתי.
״חטפו? איך? פנית למשטרה? מי החזיר אותך? כמה זמן היית שם?״ היא הציפה אותי בשאלות.
״קאי החזיר אותי, הייתי שם שבוע.״
״אכלת שם? שתית?״
״לא.״
״הו אלוהים. אני כל כך מצטערת מתוקה.״ היא חיבקה אותי.
״אין מה להצטער. אני אהיה בסדר.״ הסברתי.
״מי חטף אותך? את יודעת?״ היא שאלה.
״לא.״ שיקרתי. לא רציתי לערב אותה סתם.
״אל תשקרי לי.״ היא ביקשה.
״זה היה, אבא שלי...״ מלמלתי. ״הוא שנא אותי מאז ומתמיד.״ אמרתי.
״מה?״ היא שאלה המומה וכבר התחרטתי על כך שסיפרתי לה. ״אל תדאגי מתוקה, את תהיי בסדר. את חזקה.״ היא אמרה.
״את שמרת על הבת שלי, אני מודה לך כל יום ויום. ונראה שהיא כבר עוד מעט שוכחת מהמקרה. את אולי ספגת שנאה מאבא שלך, אבל אני יכולה להבטיח לך שכל מי שנמצא שם בחוץ אוהב אותך. במיוחד קאי. את חזקה, עברת כל כך הרבה בחיים. וזה שאת בוכה לא אומר שאת חלשה, להפך, זה רק מראה כמה זמן את היית חזקה. ותאמיני לי, אין אפילו בן אדם אחד בעולם הזה שלא בוכה. אני מאמינה בך.״
״תודה״ עניתי במלמול וחיבקתי אותה, המומה מהחום ומהדאגה שהיא מראה כלפי.

״הכל טוב?״ קאי שאל כשיצאתי מחדר השירותים יחד עם אימה של אנדראה.
״היא חוותה התקף חרדה קטן״ היא הסבירה בעדינות.
״הו אלוהים... את בסדר?״ הוא שאל וניגש אליי.
״כן, אני מרגישה יותר טוב.״ אמרתי.
״זה טוב.״ קאי נשם עמוק וליפף את ידו סביב כתפי. ״את רוצה שנלך?״ הוא שאל.
״לא, אני בסדר עכשיו קאי.״ אמרתי והבטתי בעיניו.
״טוב, בסדר.״ הוא אמר וליטף את כתפי בהרגעה.
ליטוף שגרם לכל גופי להשתגע.
״מה קרה לך?״ אנדראה ניגשה אליי כשהיא מושכת בידה את מתיאו שנגרר אחריה.
״כלום אנדראה, אני ממש בסדר.״ התכופפתי אל הילדה המתוקה בחיוך.
הרמתי את ראשי אל מתיאו שהביט בי במבט של ׳הכל טוב?׳ והנהנתי בתגובה.
״נוכל ללכת לאכול גלידה עכשיו?״ אנדראה ניגשה לאביה שהנהן בחיוך.
״אתם יכולים לבוא איתנו? בבקשה.״ אנדראה ביקשה בחיוך המתוק שלה.
״כמובן״ השבתי בחיוך.
״יש!״ אנדראה צחקה ורצה אל היציאה מהבאולינג כשהיא מושכת את מתיאו מידו בדרכה.
הבחנתי בקאי צוחק על מתיאו העייף ובמתיאו שהסתיר לעברו אצבע שלישית.
״אתם כמו ילדים קטנים״ הבטתי בשניהם בגיחוך.
״את בסדר?״ קאי שאל שוב.
״אלוהים... אני אמרתי שאני בסדר קאי לא צריך לחפור.״ אמרתי בהרגעה.
״אני יודעת, זה פשוט ש...״ הוא החל להגיד.
״פשוט שמה?״ שאלתי.
״זה אוכל אותי מבפנים אמבר, אני באמת לא יכול לחיות עם העובדה שבגלל זה סובלת כל כך.״ הוא אמר ויכולתי להרגיש את הכנות בדבריו.
הבחנתי בעצב בעיניו, ״אני יודעת שאתה ממש עצוב עכשיו אבל בבקשה תנסה להיות חזק בשבילי קאי. אני צריכה אותך לידי, אני צריכה שתעזור לי להתגבר על זה.״ אמרתי.
״פאק את צודקת״ הוא נאנח.
״טוב לשמוע״ השבתי בגיחוך. ״ותהיה יותר קליל קאי. אני יודעת שאני לא כזאת אבל כשאתה תתנהג ככה זה יהפוך את הכל ליותר טוב.״ ביקשתי.
״סגור״ הוא הנהן ברצינות.
״אמבר! קאי! בואו כבר!״ אנדראה צעקה והבטתי במתיאו מתכופף לעבר אנדראה שמשכה בידו בעודה רצה לעברנו.
הבטתי באנדראה בחיוך והבחנתי במתיאו שנכנע והרים אותה לידיו.
״בואו כבר״ מתיאו גנח בעייפות.
״מתאים לך להיות אבא״ אמרתי.
קאי כמעט וירק את המים.
״בחיים לא, אלוהים...״ מתיאו מלמל בפחד.
״למה לא?״ קאי הביט במתיאו בחיוך ציני ומתיאו הפנה לעברו אצבע שלישית.
״מה זה?״ אנדראה תפסה בידו של מתיאו וידה תפסה באצבע שלו.
״שיט. לא, זה כלום.״ מתיאו הוריד את ידו.
״למה עשית ככה?״ אנדראה חיקתה את ידו של מתיאו ועשתה אצבע שלישית.
״כלום זה סתם אל תעשי את זה״ אמרתי ברכות לאנדראה ונעצתי במתיאו מבט מזלזל בעודי מורידה את האצבע הקטנה והמורמת שלה.
״אוקיי״ היא אמרה והורידה את ידה.
״אלוהים אתה כזה דפוק לפעמים...״ קאי אמר למתיאו שלא נלחם בו.
״אתם באים?״ קולה של אימה של אנדראה קרא לנו.
״כן״ השבנו כולנו בפה אחד והלכנו לעברה.
״רק שתדע, שגם לך מתאים להיות אבא.״ לחשתי לקאי בקריצה.
הבחנתי בעיניו שנפתחו, ״את ממש אמיצה אמבר״ הוא לחש לעברי בחיוך שהסתיר.
פאקינג שיט.