חתונה בשחור

פרק 4

8 יולי
קאי

סידרתי את חליפתי מול המראה רגע לפני שהלכתי לפגוש את אביה של אמבר. אתמול ביום החתונה הוא ביקש לפגוש אותי בסודיות היום בלילה, לא בדיוק הבנתי למה אבל מה אכפת לי לבוא?
סידרתי את נישקיי במקומם בחליפתי ויצאתי לבחוץ.

״שלום אדוני״ אמרתי ולחצתי את ידו של אביה של אמבר שלא ידעתי אפילו את שמו.
״שלום לך״ הוא ענה הפנה את ידו אל שלוחן האוכל שהיה לידנו כדי שאשב.
״אז למה רצית שאבוא לפה?״ שאלתי וניגשתי ישר לעיניין, ממש לא התכוונתי לבזבז יותר מידי זמן פה. יש לי מלא דברים לעשות היום.
״רציתי לפגוש אותך, אתה יודע... אתה הרי החתן של הבת שלי.״ הוא אמר וגרם לי לא הבין אותו, מה הוא רוצה ממני.
״אוקיי״ אמרתי הבטתי בטלפון שלי לרגע כשהבחנתי בהודעה מאבי שביקש לפגוש אותי היום לגבי בן זונה אחד שלא רוצה לשלם על הסמים שלקח מאיתנו. פאק הוא הולך לשלם על זה. ״תקשיב אדוני אני ממש ממהר אז אם אפשר לגשת לעיניין?״ אמרתי בחוסר סבלנות, לא הבנתי מה הוא רוצה ממני.
״כן ברור. בסך הכל רציתי לשאול אם הכל בסדר עם הבת שלי, אם היא לא עושה שום בעיות ושהכל הלך בסדר.״ הוא אמר לבסוף.
נזכרתי באתמול בלילה, בלילה שוויתרתי לה על ליל הכלולות. ידעתי שבסופו של דבר אצטרך לעשות את זה איתה, פשוט לא רציתי לעשות את זה כשהיא לא רוצה בכך. אני הרבה דברים, אבל אנס אני לא, אני לא אגע באישה ללא רשותה. הכבוד שלי לנשים הוא מעל להכל.
״היא בסדר גמור, למה אתה מודאג ממנה כל כך?״
״אני יודע, פשוט לפעמים היא עושה קצת בעיות. אז רציתי לשאול כדי שאוכל לטפל בה.״ הוא אמר.
גם נזכרתי באתמול בלילה שראיתי אותה הולכת לבר, לא נכנסתי אחריה. היא הייתה נראת כאילו הייתה צריכה את זה, אז לא הפריע לי שהיא קצת תפר את החוקים.
״אתה חושב שאני לא יכול להסתדר איתה?״ שאלתי.
״לא, זה פשוט ש-״
״טוב תקשיב, אני מבין את הדאגה אבל אני מסתדר לגמרי.״ קטעתי אותו.
״אוקיי״ הוא היה מופתע מתשובתי. ״אתה יכול ללכת עכשיו.״ הוא הוסיף וליווה אותי אל הדלת.
״תודה על ההזמנה.״ הודתי לו והלכתי.

״איפה הוא?״ שאלתי את אבי ללא סבלנות.
״הוא במחסן, קשור ומוכן בן.״ הוא השיב. הלכתי יחד איתו אל המחסן שכמובן שלא היה בבית שלנו. קראתי למקום הזה מחסן מפני ששם איחסנו את רוב הסכינים, נשקים ומכשירי העינויים שלנו.
״הוא מעולף״ סובבתי את ראשי אל אבי כשאני ואבי היינו במחסן והבטנו בו מעולף.
״הוא אמור להתעורר כל רגע, ואם לא- נעיר אותו.״ אבי אמר.
ואכן לאחר כמה דקות הבחור התעורר והיה נראה קצת מטושט.
״ממ... ממ... ממ!״ הבחור ניסה לצעוק אבל כל מה שיצא מפיו זה המהום שקט בגלל המטפחת שהייתה על פיו.
״בוא נעשה עסקה״ אמרתי בשעשוע לאחר שנרגע והפסיק לנסות לצעוק. ״אני אוריד לך את המטפחת ואתה לא תצעק, עשינו עסק?״ שאלתי. הבחור הנהן.
הורדתי מפיו את המטפחת והבחור אכן לא צעק. ״מה אתה אומר על כוס מים?״ שאלתי. לאור העובדה שהוא עומד למות עכשיו החלטתי לתת לו לשתות את כוס המים האחרונה שלו.
״א-אפשר?״ הבחור גמגם וסימנתי לאחד החיילים להביא כוס מים. לאחר כמה רגעים הוגשה לבחור כוס המים ששתה בשלוק אחד.
״אתה יודע למה אתה פה?״ שאלתי למרות שלא היה לי אכפת מה תהיה תשובתו, אהבתי לראות איך הם מופתעים.
״אני חושב שזה בגלל הכסף... אבל אני מבטיח! אני אחזיר אותו.״ הוא גמגם.
״תזכיר לי כמה צ׳אנסים נתנו לו?״ שאלתי את אבי שעמד בצד וצפה בי משועשע.
״3״ אבי ענה.
״3 צ׳אנסים...״ הייתי מופתע. ״יש אנשים שאפילו לא קיבלו צ׳אנס אחד אתה יודע?״ גיחכתי. ״ממש בר מזל אתה.״ הוספתי.
״אני מודה לכם כל כך, בבקשה, אני מתחנן, תן לי שבוע וכל הכסף אצלך ביד.״ הוא התחנן.
חייכתי חיוך רחב והנדתי בראשי, ״נגמרו לך הצ׳אנסים בחור.״ התחלתי להגיד. ״ואתה יודע מה קורה לאנשים שנגמרו להם הצ׳אנסים?״ שאלתי וצפיתי בו בולע את רוקו בכבדות כשהוא מביט בי באימה. ״באמת? אתה לא יודע?״ שאלתי. ״טוב אז כנראה שעכשיו תדע״ אמרתי ואבי סגר על פיו את המטפחת מאחור וגרם לו להתפתל.
״מה אתה אומר על זין אחד פחות?״ שאלתי כשהחיוך עדיין על פניי. לקחתי סכין מהשולחן בו היו פרוסים הסכינים מהגדולה לקטנה, בחרתי בהכי הגדולה.
הורדתי את מכנסיו ותחתוניו של הבחור. ״שנספור עד שלוש?״ שאלתי בשעשוע. ״אחד... שתיים... שלוש!״ כרתתי לבחור את הזין מהמקום. ״תוריד את המטפחת״ אמרתי לאבי שהוריד את המטפחת.
שמעתי באוזני את צרחות האיימים שהיו כמו מוזיקה קלאסית לאוזני. אך לאט לאט היא נעלמה כשהבחור החל להתעלף. ״תזריקו לו משהו, אני עוד לא סיימתי.״ התעצבנתי.
הוא ימות מוות איטי וכואב, לא מתעסקים עם הכסף שלנו.

החלפתי את חליפתי אשר הייתה מלאה בדם לחליפה נקיה ואת הקודמת זרקתי לפח מפני שהדם בה התקרש. עניתי לכמה הודעות חשובות עד שלבסוף עצרתי באיש קשר אחד.

אמבר

את/ה: אני עוד מעט חוזר.

אמבר: מתי אמרתי שאני מחפשת אותך?

את/ה: מתי אמרת שלא?

אמבר: אני בהחלט שונאת אותך.

את/ה: זה הדדי גברת מרינו.

גיחכתי למראה ההתכתבות המוזרה הזאת.
״עם מי אתה מתכתב?״ אבי שאל כשישבנו לאכול.
״סתם״ עניתי ותחבתי את התלפון בכיסי כשאני מתחיל לאכול.

...

״תתקשרו אליי כשהוא מתעורר.״ אמרתי לחיילים שהנהנו ומיהרו למחסן.
נכנסתי לרכב והתחלתי לנהוג לכיוון המלון. אני יודע שיש לי נהגים שיכולים לעשות את זה במקומי אבל אהבתי לנהוג ולהיות לבד בשקט שלי.

נכנסתי אל החדר והבחנתי באמבר ישנה במיטה כשהשמיכה על הרצפה והיא ישנה באלכסון. הקדמתי בכדי להעיר אותה כי הייתי עייף כל כך אבל אז הבחנתי במשהו. על רגליה החשופות היו סימנים כחולים שלא הבחנתי בהם קודם. מה זה לעזאזל?
״אמבר״ קראתי בשמה והיא הייתה שקועה בשינה. ״אמבר״ אמרתי שוב והיא לא קמה. ״לעזאזל אמבר קומי כבר.״ התעצבנתי.
״מה?״ אמבר אמרה בבלבול. ״מה קרה?״ היא שאלה בקיווץ גבות כשהיא מנסה לפקס את מבטה עליי.
״את ישנה באלכסון, השמיכה על הרצפה ויש לי שאלה אלייך.״ אמרתי.
״פאק...״ היא מלמלתי והתיישבה.

״מה רצית לשאול מעצבן אחד?״ היא שאלה בכעס כשישבנו בפינת הישיבה שהייתה בחדר שלנו.
״את לא עייפה בשביל להיות כועסת?״ שאלתי בגיחוך. השיער שלה היה מבולגן.
״בשבילך לא.״ היא אמרה בחיוך רחב וצבוע.
״מה יש לך על הרגליים?״ שאלתי ברצינות.
״מה?״ היא שאלה.
״שאלתי, מה יש לך על הרגליים?״ חזרתי על דבריי.
״על מה אתה מדבר?״ היא שאלה והביטה ברגליה.
״יש לך סימנים כחולים על הרגליים אמבר, מי עשה את זה?״ שאלתי.
״מה זה משנה לך?״ היא שאלה בתקיפות.
״להזכירך, בין אם רצינו או לא- אני נשוי לך. וכפי שהחוקים במאפיה שלכם ושלנו הולכים- הבעל תמיד צריך לשמור על האישה שלו.״ אמרתי את חוקי המאפיה.
״טוב אז אני לא צריכה עזרה, אני מסתדרת לגמרי.״ היא אמרה ושילבה את ידיה על חזהה.
״אמבר...״ אמרתי בקול מזהיר.
״אני באמת לא צריכה עזרה קאי, אני מסתדרת. אני בסך הכל נפלתי מהשרפרף הקטן שיש בחדר האמבטיה בבית שלי.״ היא אמרה.
״אני לא מאמין לך, אולי עכשיו את לא מספרת לי אבל אני נשבע לך שיבוא יום ואני אדע מה זה.״ אמרתי.
היא נשכה את שפתה התחתונה בלחץ והלכה לחדרון האמבטיה. לא טרחתי ללכת אחריה, נראה שהיא צריכה קצת זמן לעצמה.