חתונה בשחור

פרק 11

״ממ...״ אמבר המהמה והצביעה על הפיצה כמרוצה. ״וואו.״ אמרה.
״כן, זה טעים. רק מוזר לי לאכול פיצה ב3 בלילה.״ נגסתי בפיצה.
היא משכה בכתפיה, ״אני בסך הכל מנצלת את החופש הזה עד הסוף.״ היא אמרה.
״מחר נעבור לגור אצלי, אעצור בבית שלך כדי שתוכלי לאסוף את כל הבגדים והדברים שלך.״ אמרתי והיא הנהנה.
סיימנו את הפיצה ונסענו בחזרה אל המלון שלנו.
״אני מקווה שמתיאו לא יהיה מחר בבית.״ מלמלתי.
״אני כן מקווה״ אמבר אמרה בחיוך.
״זה ברור לי״ אמרתי ביאוש וחייגתי למתיאו מדיבורית הרכב.
לאחר כמה ציפצופים הוא ענה.
״מה קורה קאי?״ הוא שאל.
״בסדר מה איתך?״ שאלתי ופניתי ימינה.
״אתה נוהג כמו מטורף.״ אמבר אמרה לאחר הפניה החדה שעשיתי.
״תוציאי רישיון ותדברי איתי גברת.״ אמרתי לאמבר שגלגלה את עיניה.
״אמבר! מה נשמע?״ אחי שאל ויכולתי להרגיש את החיוך שלו שבישר רעות עבורי מהצד השני של הטלפון.
״בסדר, רק שאח שלך פה נוהג כמו משוגע.״ היא נעצה בי מבט.
״תהיי בטוחה שגם מתיאו נוהג ככה.״ אמרתי.
״ואבא שלכם?״
״גם״ אני ואחי ענינו יחד.
״ממש נהדר, נפלתי על משפחה של משוגעים.״ היא נענעה את ראשה בחוסר אמונה.
״אז מי קאפו המשוגעים שלכם?״ אמבר שאלה.
״מתיאו״ התשובה הייתה ברורה. ״הוא המשוגע הכי משוגע שתפגשי.״
״כמה מחמאות ביום אחד קאי, בסוף אפגוש את אמבר רק בשביל שתבוא ותחמיא לי עוד.״ מתיאו התלהב.
״אם זאת תהיה הסיבה אז תשכח מזה מתיאו״ השבתי.
״כן, אני לא מסוגלת לראות את הפרצוף שלו לעוד שניה.״ אמבר גלגלה עיניים.
״תודה?...״ אמרתי ספק שאלתי.
״אין בעד מה קאי״ היא חייכה.
״את כמו מתיאו רק בבת״ קבעתי.
״מתיאו כמוני רק בבן״ אמבר תיקנה.
״היא הייתה מתה להיות אני״ מתיאו אמר.
״היית רוצה״ אמבר השיבה.
״קבענו מחר כשתחזרו?״ מתיאו שאל והיה נשמע שהוא התכוון לאמבר.
״אין בעיה מתיאו.״ אמבר אמרה.
״מה הולך פה? מה אתם לא מספרים לי?״ שאלתי.
״על החרא בכפית שאתה הולך לאכול מחר.״ אמבר אמרה והיא ומתיאו נקרעו מצחוק.
״אני באמת שונא את שניכם מכל הלב.״ אמרתי.
״זה הדדי״ שניהם השיבו.
מסתבר שהחרא בכפית הקדים.

...

10 יולי

״נו כבר אמבר...״ מלמלתי ביאוש שהמתנתי לה בחוץ כשאני מחזיק את הדלת פתוחה ומביט בה מתרוצצת בחדר.
״לאן אתה ממהר? דקה אני כבר מסיימת.״ היא סידרה את האודם על שפתיה העבות. ״איך אני נראת?״ היא שאלה ועשתה סיבוב מולי.
״חרא״ היא הייתה נראת טוב, גם כשהייתה בפיג׳מה עם שיער מבולגן ובלי איפור.
״יופי בוא נצא״ היא לקחה את מזוודתה ויצאה.
הבטתי בה בחיוך קטן ברגע שגבה הופנה אליי וסגרתי את הדלת שאני הולך אחריה.
״נוכל לעצור בקניון?״ אמבר שאלה בחיוך ממזרי כשנכנסנו לרכב.
״בשביל מה?״ חשדתי ויצאתי מהחניה מתקדם לכיוון היציאה מהחניון.
היא שתקה לרגע ופתחה את פיה, ״אני צריכה פדים״ היא אמרה אבל היה נראה שזה לא כל הסיפור.
״בטוחה שזה בשביל זה? זה לא בשביל שתוכלי לגהץ את האשראי שלי יותר משאפשר לספור?״ חשדתי, החיוך שלה הסגיר אותה. כלל לא היה אכפת לי שתבזבז מהאשראי שלי, אבל נהנתי לדבר איתה, גם אם זה היה על דברים מטומטמים כמו זה.
״לא...״ היא לא יכלה להסתיר את החיוך.
צחקתי, ״סתם, אני צוחק. קני מה שאת רוצה.״
״אפשר לעשות משהו שאני ממש אתחרט עליו אחר כך?״ היא שאלה.
״כמו מה?״ שאלתי והיא חיבקה אותי.
הייתי מופתע מהחיבוק שנתנה לי אבל לאחר כמה שניות החזקתי במותניה שהיו כה קטנות וצרות.
היא ניתקה את החיבוק, ״אל תיגע לי במותניים שוב.״ היא ביקשה.
״למה?״ חייכתי. ״אה? למה אמבר?״ הוספתי.
״כי זה מעצבן.״ היא כמעט נפלה ללחץ שלי.
״זה לא מעצבן אותך.״ חקרתי אותה. ״אני די בטוח שהיית רוצה שאעשה את זה שוב. אני טועה אמבר?״ שאלתי, תפסתי בצווארה וסיבבתי את ראשה לכיווני בשביל שתביט בעיניי במקום להתחמק מהן.
״פאק, תפסיק עם זה קאי, אל תתחיל איתי.״ היא דחפה אותי בכעס לאחר שקלטתי את עיניה סוטות טיפה לשפתיי.
״אוקיי! אוקיי!״ גיחכתי והרמתי את ידיי כחף מפשע.
אני פאקינג משפיע עליה.