חתונה בשחור

פרק 12

אמבר
״כדאי שנלך לבית שלך בשביל שנוכל לקחת את הבגדים שלך אליי אם את מעוניינת לקחת אותם״ קאי אמר והנהנתי.
למרות שלא היה בתכנון שלי לפגוש את פני השטן של אבי ש״מתגעגע אליי״ לדברי לוקאס, אביו של קאי. ידעתי שכל השיחה הזאת בין אבי לבין לוקאס הייתה שקר אחד גדול. כי אבי הרי שנא אותי, אז בשביל לא לצאת חשוד הוא זיין ללוקאס את השכל על כך שהוא מתגעגע אליי ועוד שטויות חסרות משמעות.
קשה לי לחשוב על לראות את פניו של האיש שנקרא אבי שוב אחרי הרבה זמן שלא התגעגעתי אליו בכלל. בהחלט יהיה קשה לראות את פניו. אני רק מקווה שלא תקרה איזו תקרית מצערת כאשר נגיע לבית שלי, או לפחות לבית הקודם שלי.

״את בסדר?״ קאי שאל באמצע הנסיעה למטוס שיטיס אותנו לביתי כאשר הבחין בכך שהייתי שקועה במחשבות, מחשבות על שלל דברים גרועים שיכולים לקרות ברגע שנגיע לבית שלי.
״כן״ הנהנתי.
״זה לא נראה ככה, את נראת לחוצה.״ קאי אמר.
״איך הגעת לזה שאני לחוצה?״ שאלתי.
״את נושמת בכבדות, שקועה במחשבות, משחקת עם האגודלים שלך בזריזות כמו שאת תמיד עושה כשאת לחוצה ונושכת את השפה התחתונה שלך.״ קאי פירט.
הייתי די מופתעת. ״אתה יודע לקרוא אותי ממש טוב אה?״ גיחכתי למרות שלא הייתי כלל שמחה, עם מחשבותיי הבלתי פוסקות לא יכולתי להיות שמחה אפילו לרגע אחד, לא משנה כמה רציתי.
״למה את לחוצה מרינו?״ קאי שאל ברצינות וקרא לי בשם משפחתי, כנראה שגם הוא לא התרגל עדיין לעובדה ששם משפחתי הוא כבר לא מרינו, אלא טולדנו
״כל מיני מחשבות...״ מלמלתי.
״אילו מחשבות?״
״אני מעדיפה שלא לספר.״ אמרתי.
״אמבר...״ קאי נאנח. ״זה קשור למכות שיש לך ברגליים? שבגללם את כל הזמן שמה גרביונים?״
״אלו לא מכות, רק תאונות.״ תיקנתי את המשפט שהיה נכון לגמרי.
״כן אה? הכל תאונות. כל פצע ופצע תאונה אחרת. פצע אחד נפלת במדרגות, פצע אחר החלקת ועוד פצע שבו נתקלת בכיסא. תפסיקי עם זה כבר אמבר, אני לא פאקינג קונה את השיט הזה. תגידי לי כבר מי עשה לך את זה?!״ קאי התעצבן, אף פעם לא ראיתי אותו ככה...
שתקתי מההלם שתקף אותי וגם בגלל שלא היה לי מה להגיד. ידעתי שהוא לא כועס עליי, אלא על מי שהרביץ לי שבמקרה הוא גם אבא שלי.
״תעני לי כבר אמבר!״ הוא כעס.
״אל תצעק עליי!״ צעקתי בחזרה. לא הייתי חלשה וגם לא תכננתי להיות ככה.
״אז תעני לי כבר, לעזאזל!״ קאי כמעט עיבד את העשתונות כשעצר את הרכב בצד.
הוא הביט בתוך עיניי ואפור בעיניו החל לתפוס מקום רב ולגרם לעיניים שלו להיראות כאילו הן לא אנושיות.
״וזה עוד משהו שלא שמתי לב אליו.״ הוא לחש באכזבה כשניגב את המייקאפ שהיה על צווארי בשביל להסתיר את סימני החניקה. כנראה הוא נמרך... ״בבקשה תגידי לי אמבר, אני מבטיח לך שלא אעשה משהו נוראי כל כך כמו שאת מדמיינת.״ הוא לחש בקול הצרוד ומטריף החושים הזה שלו.
״בבקשה אל תהפוך את זה לקשה כל כך קאי. תעזוב את זה, זה יעבור. אני אהיה בסדר.״ ליטפתי בעדינות את ידו שמרחה את המייקאפ מצווארי.
הוא נשם עמוק ועזב את צווארי כשהוא חוזר להביט קדימה.

הגענו אל בית אבי וישר רצתי לחדר שלי. ידעתי שאפילו שאני שונאת את המקום הזה בגללו החדר שלי תמיד יהיה חסר לי. פה עברתי את כל החיים שלי בסופו של דבר. את המחזור הראשון שלי, גיל ההתבגרות, אלכוהול, דיכאון, צעקות, ריבים, מכות, בכי, כעס, עצב, נחמה... עברתי יותר מידי. אבל גם אם חוויתי דברים רעים, הוא עדיין יהיה המקום האהוב עליי.
הכנסתי את כל בגדי וחפצי אל מזוודה אחת ענקית.
לאחר כמה דקות דפיקה נשמעה בדלת ונכנסה הדמות שחששתי שתיכנס- אבי.
הוא הביט בי ואני בו, לא אמרתי מילה, לא ידעתי מה להגיד כיוון שהוא לא אמר דבר. ״שמעתי שהיית ילדה טובה.״ הוא אמר. ״הקשבת לכל מה שהוא אמר לך.״
״מי אמר לך?״
״נפגשתי עם קאי אחרי ליל הכלולות שלכם.״ הוא השיב.
״באמת?״ גיחכתי. ״אתה אובססיבי ללהרביץ לי אה?״ שאלתי בחיוך מר.
״למה להרוס ילדה? עכשיו הרסת את כל האמירות הטובות עלייך בשניה.״ הוא החל להתקרב אליי.
״לא מעניין אותי זקן אחד. כל מה שמעניין אותך זה רק מה לשבור לי הפעם. לא סתם הייתי מופתעת כשלוקאס אמר לי שכאשר הוא דיבר איתך אמרת לו שאתה מתגעגע אליי. מתגעגע? באמת? אולי מספיק עם השקרים כבר?״ איבוד העשתונות שלי הקדים.
הוא העיף לי סטירה, ״כדאי לך מאוד לסתום את הפה ילדה או ש-״ ״-מה? או שמה זקן?״ התפרצתי לדבריו. כבר לא היות לי כוחות אליו.
״את תמותי.״ הוא אמר בלחישה מצמררת.
״זה כבר לא מפחיד אותי. נו? קדימה, מה עוד?״ שאלתי:
״אני אהרוג אותך.״ הוא הוסיף. ״מוות איטי וכואב, עם עינויים.״ הוא הוסיף.
״כבר עברתי את העינויים האלה, אז נשאר רק למות ושוב אני אגיד- אני לא מפחדת מזה יותר.״ אמרתי. ״עוד משהו?״
אבי שתק.
״אתה יודע משהו? כשאני וקאי שכבנו, הוא שאל אותי ממה הסימנים הכחולים שעל הרגליים שלי. אבל אתה יודע מה רציתי להגיד לו יותר מזה? רציתי להגיד לו שזה בכל הגוף ככה.״ סיפרתי. ״אבל שתקתי אבא, אני שתקתי.״
״ולמה שתעשי את זה?״ אבי גיחך.
״כי הוא הבטיח שהוא לא יעשה משהו נוראי כמו שדמיינתי. אבל לא ידעתי אם זה יהיה משהו פחות נוראי או יותר נוראי ממה שדימיינתי, כי רציתי שזה יהיה יותר ואם זה יהיה פחות אני אהיה מבואסת.״ לחשתי והעפתי אותו ממני. ״וגם, אתה העבר שלי, אתה כבר לא שולט בי אבא, אני לא מעוניין להתעסק איתך שוב יותר בחיים שלי.״
״אמבר! סיימת?!״ שמעתי את קולו של קאי מהסלון רגע לפני שאבי תכנן להרביץ לי שוב.
״כן! אני כבר באה!״ צעקתי בחזרה ואבי יצא מהחדר מבלי להגיד מילה. חזק מבחוץ פחדן מבפנים, כמו שתמיד ידעתי.
״תודה רבה על האירוח הדי קצר הזה האמת, היה נחמד לפגוש אותך.״ קאי לחץ את ידו של אבי לאחר שעזר לי להוריד את המזוודה הכבדה למרות שלא הייתי צריכה כלל עזרה.
״גם אותך, תבואו לבקר מידי פעם.״ אבי אמר והביט בי, כבשתי את הדחף לגלגל עיניים והסתפקתי בלנעוץ בו מבט קצת של ׳זה לא הולך לקרות׳.

נכנסנו למטוסו של קאי.
״מה?״ צחקתי כשקאי הביט בי.
״רק ככה את מחייכת.״ הוא חייך.
״איך ככה?״ שאלתי והתקרבתי אליו עוד.
״ככה״ הדבר לא הזיז לו כשהתקרב אליי עוד.
״עדיין לא הבנתי״ צחקתי.
״וככה?״ הוא תפס בצווארי וקירב את ראשי אליו עוד יותר.
שוב פעם העיניים האפורות והמעצבנות האלה...
״אולי״ אמרתי בחיוך קטן והוא הביט לשניה על שפתיי והתרחק.
״מה נעשה? אני פנוי היום.״ קאי אמר.
״אני לא מאמינה! הוד מלכותו פנוי בשביל לבלות איתי זמן! במה זכיתי?״ הייתי צינית.
״לא יאומן אה?״ קאי גיחך.
״ממש״ עניתי. ״יש לי רעיון בעצם״ חייכתי בממזריות כשהרעיון הזדוני עלה במוחי.
״עם החיוך הזה אני מעדיף שלא״ קאי הביט בי בחשד.
״אין מה לדאוג, הכל יהיה בסדר.״ חייכתי אליו חיוך רחב.
״אני ממש מקווה בשבילך ובשבילי, אמבר.״ קאי אמר.
אני חייכתי בתגובה.