חתונה בשחור

פרק 36

29 בספטמבר
קאי
״קאי,״
״את בסדר?״ מתחתי את ידיי כלפי מעלה בעודי מפהק.
הבטתי באמבר המזיעה והלחוצה שהתנשפה כאילו רצה מרתון בדיוק עכשיו.
״אני חושבת שלא.״ אמבר השיבה והסדירה את נשימותיה באיטיות.
עשיתי כפיה התיישבתי על המיטה לידה כשהיא נכנסת תחת זרועי.
״מה השעה?״
״שתיים בלילה.״
נשקתי לראשה.
״מתי זה יעלם כבר קאי?״ היא לחשה. ״כל הסיוטים האלה...״ היא מלמלה.
״כשאת תצליחי לשחרר את העבר שלך ממך.״ ליטפתי את ראשה בעדינות.
שנאתי את זה שהוא עשה לה את זה, שנאתי את זה שהיא עברה את מה שעברה ויותר מהכל- שנאתי את זה שהיא סובלת ואין לי דרך לעזור לה.
״אני מפחדת שלא אצליח.״ אמבר לחשה.
״את תצלחי אמבר, אני מאמין בך. את תצליחי להרגיע את הפחדים שלך ולנצח אותו.״ נשקתי למצחה. ״ואני אהיה פה לעזור לך בכל מצב שרק תצטרכי אותי. בין אם זה סתם לבכות או כל דבר אחר. אני פה בשביל זה, בשבילך.״ קירבתי את גופה הקטן אליי.
״תודה.״ היא חיבקה אותי. ״אני באמת לא יודעת מה להגיד לך קאי, אתה כל הזמן פה בשבילי ואני לא יודעת איך אני יכולה להיות פה בשבילך.״ היא נאנחה.
״עצם זה שאת פה איתי זה עוזר לי מאוד, אם לא היית נמצאת איתי פה כנראה שהייתי במצב אחר לגמרי. אני לא צריך שתעזרי לי באופן שאני עוזר לך, אני צריך שתעזרי לי בכך שפשוט תהיי איתי פה.״ הסברתי. ״בסדר?״
היא הנהנה ויכולתי לראות איך היא הצליחה להירגע.
״את רוצה שאביא לך כוס מים?״ שאלתי.
״אני אלך לקחת״ היא קמה מהמיטה ויצאה מהחדר.
כשאני בעקבותיה.
״מה קורה זוג יונים?״ שמעתי את קולו של מתיאו מהסלון. ״צרות בגן עדן?״ שאל ודחף את ידו אל תוך שקית הצ׳יפס המתובל שלו, לא שקוויתי לראות את הדפוק הזה ישן ב2 בלילה הרי.
״יותר כמו סיוטים״ אמבר השיבה ומזגה לעצמה מים.
״חשבתי שהם עברו לך כבר.״ מתיאו אמר בבלבול.
״טוב, הם לא.״ אמבר משכה בכתפיה.
״מה אתה רואה?״ שאלתי את מתיאו.
״מגרש השדים.״ הוא השיב.
״זה סרט טוב״ אמבר הנהנה.
״כן, ראיתי אותו, לא מפחיד האמת.״ אמרתי.
״בינתיים הוא באמת לא מפחיד.״ מתיאו אמר. ״רוצים לראות איתי?״ הוא שאל.
״את רוצה?״ הבטתי באמבר שהנהנה בחיוך.
״כן״ היא אמרה והתיישבנו יחד בספה.
אמבר ליד מתיאו ואני מהקצה השני של הספה מפני שאהבתי לשבת בקצה.
״זה מזעזע.״ אמבר קיווצה את פניה.
הנחתי את ראשי על ירכיה החשופות בעוד שהיא משחק בשיערי. אהבתי כשהיא עשתה את זה.

״אלוהים!״ אמבר קפצה והעירה אותי מהשינה.
״מה קרה?״ קמתי במהירות מירכיה.
הבטתי באמבר המבוהלת שצפתה בסרט.
״אתם עדיין עם הסרט הזה?״ הבטתי באחי שנראה היה כאילו הוא בחלום העשירי שלו.
״כן תשב, זה פשוט הבהיל אותי.״ הבחנתי בדמות שדיממה למוות בסרט עם הסכין שהייתה נעוצה בלב שלה. ״זה לא אותו הסרט, אחרי שנרדמת מתיאו שם עוד סרט אחר.״ היא הסבירה.
״טוב... בואי נלך לישון.״ מלמלתי בעייפות.
״אני רוצה לראות את הסרט הזה.״ אמבר השיבה.
״אז תעירי אותי כשהוא יגמר.״ פיניתי לה מקום מתחת לידי והיא נכנסה בעודה מתכרבלת תחת כתפי עם השמיכה שכיסתה את שנינו.
לא שמתי לב וכבר נרדמתי.

...

קמתי בבוקר וחיפשתי את אמבר בעוד שעיניי עדיין מטושטשות משינה. הבחנתי בה עדיין תחת זרועי כשאנחנו בסלון יחד עם מתיאו שנרדם בצד השני של הספה.
הבטתי ביצור הכי יפה שפגשתי עלי אדמות, באמת, לא הייתה אפילו אישה אחת יותר יפה מהבחורה הזאת. לא יכולתי לסתיר את זה, האמת, שלא רציתי להסתיר את זה.
אהבתי אותה אהבת אמת, גם אם לא חוויתי אחת כזאת מעולם בעבר, ידעתי שאיתה זאת אהבת אמת.
היא הייתה מושלמת פשוט, עם כל הפגמים שהשאירו לה בעבר היא עדיין הייתה מושלמת כפי שהיא.
כשהייתה כועסת ועצבנית מידי פעם תפסתי את זה כדבר מצחיק וחמוד אבל כשהרגשתי שזה הרבה יותר רציני ידעתי להקשיב לה ולהבין אותה עד כמה שיכולתי, והיא תמיד הראתה לי שהבנתי אותה מספיק כפי שדרשה.
גם אם רבנו וגם אם נריב, לעולם לא אתן לה ללכת ממני, מצידי שתישאר תקועה באחוזה למשך כל חייה, אבל לעולם לא אתן לה לעזוב אותי. היא שייכת לי, היא שלי, פשוט כמו שזה. אין דרך אחרת להסביר את זה.
תמיד כשהיא צחקה הרגשתי כל כך טוב, הרגשתי כאילו אני עולה לגן עדן כשקול הצחוק הנעים שלה הדהד באוזניי כמו חלום שמתגשם.
העיניים שלה, הפאקינג עיניים שלה שגרמו לי לרצות להביט להם למשך כל שנות חיי מבלי להפסיק. הן היו מהפנתות יותר מכל דבר אחר שקיים בפאקינג עולם הזה. איך שהצבע הירוק, הבהיר והטהור שלהם השתלב עם ההצבע השחור של האישונים שלה והשיער השחור והחלק שלה שהגיע עד למותניים שלה והיה מבריק כמו יהלום.
ושלא נתחיל לדבר על הגוף האלוהי שלה, הגוף הבתולי הזה שפשוט מסרב לאבד את הבתולים שלו. הוא היה מושלם יותר מכל גוף שקיים על כדור הארץ הזה, ויכולתי לחתום על זה.
היא הייתה מושלמת, מושלמת שאי אפשר להפסיק להסתכל עליה. כי כל נים ונים בה היה מושלם.
וגם אם היא לא הייתה מושלמת מבחוץ (והיא כן, אבל נניח שלא), היא עדיין הייתה מושלמת. כי היא טובה, רגישה, נחמדה וגם יודעת להיות ביצ׳ית כשצריך. היא לוחמת, לביאה אמיתית שלא רואים ביום יום. נלחמת כל יום ויום מחדש בעבר שלה ומצליחה לנצח אותו, גם אם זה לוקח לה זמן. כי אני כמעט בטוח שאם הייתי היא, כבר מזמן הייתי פורש. הדרך שבה גם כשלא היה לה אף אחד היא נשארה חזקה.
שנאתי לראות איך שכל פעם שבכתה היא חשבה שהיא אדם חלש, כי היא לא. היא האישה הכי חזקה שהכרתי אי פעם. ואיתה למדתי שבכי לא מעיד על חולשה, אלא על גבורה אמיתית שיש באומץ של לבכות, בין אם הוא מול אנשים או לבד.
ידעתי שאני אדם קר, אבל איתה? איתה הפכתי לרכיכה שלא נבראה מעולם, לעולם לא אתן שמשהו רע יקרה לה.
הרכיכה הכי חלקה שראיתם, כי היא הייתה החולשה שלי. בין אם זה כל פעם שעשתה משהו שגרם לי לעבד את האשתונות או אם מישהו עשה לה משהו.
פאק.
ידעתי שכל פעם שאגלה שמישהו עושה או עשה לה משהו שהעציב אותה או גרם לאור שקרן ממנה לכבות, הוא ישלם על כך במוות, בין אם הוא בעינויים קשים או במוות מידי.
ידעתי שבלעדיה אני לא הייתי קיים היום, שבלעדיה הייתי אדם אחר לגמרי. גם אם הנישואים שלנו היו מזעזעים ודוחים ושבאותו רגע שנאתי אותה וכל רעיון לנישואים שלנו, לא ידעתי שמדובר בה, לא ידעתי שמדובר בפאקינג אישה הזאת. באישה שגרמה לי להיות מי שאני, באישה ששינתה אותי מקצה לקצה, באישה שאהבה אותי בלב שלם.
ואני אוהב אותה.