חתונה בשחור

פרק 19

״אתה שונא אותי?״ שאלתי את אבי.
הוא החל לצחוק.
״ואתה?״ שאלתי את צ׳נדלר.
צחוק נוסף.
״ואתה שם?״ שאלתי את החייל הנוסף.
נראה לי שהבנתם כבר מה קרה.
״אני לא שונא אותך ילדה, את פשוט בן אדם שצריך למות. אז אני מתנדב.״ הוא הביט בי עם עיניו הדוחות.
״הינה אדוני.״ צ׳נדלר הגיש לאבי סכין.
אבי הביט בי מקרוב. לא פחדתי, בחיים לא אפחד ממנו.
״מילים אחרונות?״
ירקתי בפניו והוא הלך ממני. ״אלוהים...״ הוא מלמל וחייל שלא הכרתי נתן לו מגבת. ״חשבתי לתת לך להישאר חיה יום אחד, אבל עכשיו אני כבר מתחרט על זה.״ הוא קירב את הסכין לגרוני והרים את ראשי אליו. הבטתי בעיניו הדוחות ושידרתי לו שאני כלל לא מפחדת ממנו. ״את אמיצה יותר משחשבתי.״ הוא גיחך.
״מה חשבת?״ שאלתי.
״שאת ילדה דפוקה, מטומטמת, חסרת כל תועלת, אני שונא אותך, את זונה. מהרגע שיצאת מהבית הפכת לזונה.״
״אתה יודע מה? תן לי להגיד לך עוד משהו, אני עדיין בתולה. קאי לא זיין אותי כמו שחשבת ואני כל כך שמחה על זה, אני מאושרת כל כך. אתה לא מבין אפילו כמה אבא. אני אמרתי מה שבא לי, רבתי מבלי שהרביצו לי, התעניינו בי, הסתובבתי עם שמלות יותר קצרות משאתה יכול לדמיין. אז בסדר, אולי בשבילך אני זונה, אבל בשבילי אני שווה, שווה שחיה את החיים. שווה שיודעת שהיא שווה ולא מתביישת בזה כמו שאתה רוצה שאהיה. קאי גרם לי להרגיש ככה. כשהוא ראה אותי בשמלה השחורה בחתונה שלנו, הוא הבין שאני לא חלשה וחסרת דעה כמו שכולם חושבים. כי גם אם לא ניצחתי אותך, עדיין נלחמתי בך, ואני גאה בעצמי על שעשיתי את זה. גאה כל יום ויום. ואם לפי המילים שלך ככה זונה חיה, אני רוצה להיות זונה כל החיים שלי.״ אמרתי את כל מה שישב על ליבי.

שתי יריות נשמעו באוזני וגרמו לי להבהל וכך גם לאבי, ולצ׳נדלר והחייל השני ליפול ארצה ולהתפתל בכאב. סובבתי את ראשי לכיוון הדלת והבחנתי בקאי מוריד את נשקו לאט לאט ומביט באבי.
אבי נבהל והלך לאחור כשקאי נכנס. ״קאי...״ מלמלתי באנחה. ״אל תסתכל עליי, רק עליו.״ ביקשתי. ידעתי שהשינוי הלא מכוון שלי רק יסיח את דעתו.
״לא חכם מצידך לבוא לפה לבד.״ אבי אמר.
״לא חכם מצידך לדבר כרגע.״ הוא הצמיד את אבי לקיר וחנק אותו, לא נתן לו לזוז.
תוך כמה רגעים אבי קיבל גוון סגול ממחסור האוויר שלו ורק אז קאי שחרר אותו לאחר שנתן לו כמה אגרופים.
אבי נפל על הרצפה כשהוא משתעל וקאי עילף אותו בכך שנתן לו מכה בראש. הוא הביט בי ופניו התעוותו בכאב.
״פאק...״ הוא מלמל ונשך את שפתו. הוא רץ ושחרר אותי. ״אני מצטער. פאק. אני כל כך מצטער אמבר.״ הוא חיבק את גופי.
הרחתי את ריח הבושם שהשתלב באופן מיוחד כל כך עם גופו וגרם לי תחושה של מוגנות. כשזרועותיו הגדולות עטפו את גופי והרגשתי שזה נגמר, שכל הסבל הזה נגמר.
״תודה״ בקושי יכולתי להוציא קול, לא היו בי כוחות אפילו לדבר. שנאתי את זה, שנאתי את אבא שלי. שנאתי הכל.
אבל את קאי, שנאתי בצורה שונה.
״נוכל להישאר בחיבוק הזה?״ ביקשתי.
״כן, כן אמבר.״ הוא קבר את פניו בשכמותי כשידיו מחבקות חזק את גופי, נותנות לי תחושה שהוא לעולם לא יעזוב.

...

ישבתי בבית של קאי ואכלתי מרק.
״את בסדר עכשיו?״ מתיאו שאל.
״אני חושבת.״ עניתי והכנסתי עוד כף מרק לפי בידיים רועדות.
״לא אכלת בכלל שם?״
הנדתי בראשי לשלילה, ״פחדתי שהוא רוצה להרעיל אותי.״ הסברתי.
״אבל למה לא סיפרת לנו מההתחלה על זה?״ לוקאס שאל.
״כי חשבתי שזה כבר נגמר אז העדפתי פשוט להשאיר את זה בעבר ולהתקדם הלאה.״ הסברתי.
״העיקר שאת בסדר.״ לוקאס אמר.
הרגשתי יד נוגעת בכתפי והצטמררתי. שוב פלאשבקים חזרו אליי וגרמו לי לקפוא במקומי בכלל לא לזוז, לחכות שזה יגמר.
״אמבר?״ קאי שאל. ״את בסדר?״ הוא שאל.
הרגשתי כאילו לא יכולתי לנשום, התחלתי לראות שחור וראשי הסתחרר כאילו שיחקו איתו כדורגל.
״אמבר?״ שמעתי קול מעומעם.
״אמבר,״ קולו כאילו העיר אותי. ״תנשמי יחד איתי.״ הוא ביקש. ״לשאוף... ולנשוף... לשאוף... ולנשוף...״ ככה עשיתי כמה פעמים.
ראיתי התחדדה והבטתי בקאי. ״את מרגישה יותר טוב?״ הוא שאל.
״כן...״ התנשפתי.
״זה היה התקף חרדה?״ הוא שאל.
״אני לא יודעת.״ עניתי.
״ממה נבהלת?״ הוא שאל.
״אני צריכה לספר לך משהו.״ אמרתי והוא התיישב על כיסא הבר באי שבמטבח ממולי.
״את רוצה שנדבר לבד?״ הוא הביט בי מקרוב.
״זה בסדר״ אמרתי. באמת שלא היה לי אכפת לדבר על זה עם לוקאס ומתיאו.
״אוקיי״ הוא שילב את ידיו והקשיב לי, כך גם מתיאו ולוקאס.
״ביום החמישי שלי שם. אני זוכרת שדיברתי עם אבא שלי. הוא סיפר לי שלהרוג אותי זה החלום שלו, ושזה ממש חלום שמתגשם. לא יכולתי לשתוק, וגם ידעתי שאתה תבוא ותעזור לי עוד הרבה לפני.״ הסברתי.
״אלוהים... ברור...״ הוא מלמל.
״אז אמרתי משפט שגרם לו לכעוס מאוד. אמרתי לו שאתה תהרוג אותו. והוא נתן לי כמה אגרופים לבטן, ובנוסף לזה שלא אכלתי או שתיתי בכל הימים האלו- התעלפתי.״ הרגשתי את המחנק בגרון כשדיברתי, לכן עצרתי לרגע וניסיתי לנשום עמוק.
״קחי את הזמן אמבר.״ לוקאס אמר.
המחנק בגרון רק התגבר כשעצרתי את דמעותיי מלזלוג, ולבסוף, נשברתי ונתתי להן לזלוג.
״כ-כשהתעוררתי,״ גמגמתי. ״הייתי קשורה לכיסא, ולא יכולתי להזיז שום חלק בגוף שלי. לא הכרתי את מי שהעיר אותי.״ המחשבה על מה שעמדתי לומר גרמה לי להפסיק ולדמעות שלי להתגבר. ״ה-הוא״ שתקתי לרגע ונתתי לדמעותיי לזלוג. ״נגע ב-בי״ הרגשתי כל כך חלשה באותו רגע, מעולם לא הרגשתי ככה. חלשה כל כך.
עיניו של קאי נפתחו, הוא היה המום, כאילו לא היו לו מילים. לא רציתי שידבר, לא רציתי שאף אחד ידבר.
״הוא פשט את השמלה שלי והיה כ-כל כך ק-קרוב ל-״ הבכי שבר אותי וקאי רץ אליי. הוא היה קצת מהוסס בהתחלה.
״אני יכול לחבק אותך?״ הוא שאל והנהנתי, החיבוק שלו הרגיש כל כך נכון, כל כך נעים. ידעתי שהוא לא יעשה לי שום דבר, לעולם, להפך- הוא יגן עליי.
״הייתי צריכה להקשיב לך...״ מלמלתי.
״אל תגידי את זה אמבר, בחיים לא, זאת לא פאקינג אשמתך.״ קאי התרגז. ״אני ממש ממש מצטער אמבר. פאק.״ הוא חיבק אותי חזק.
נשמתי עמוק וניסיתי להרגיע את דמעותיי, לבסוף, הצלחתי להשתלט עליהן. מתיאו הגיש לי כוס מים והודתי לו בשקט. שתתי אותה ונרגעתי.
קאי ניתק את החיבוק הביט בי, ״את מרגישה יותר טוב?״ הוא שאל.
״כן.״ נשמתי עמוק. הוא חזר לשבת במקומו מולי.
לוקאס הביט בי מבלי להגיד מילה, הוא היה נראה המום, אני חושבת? לא כל כך ידעתי לקרוא אותו האמת.
״תוכל להבטיח לי משהו?״ שאלתי את קאי.
״מה?״ הוא שאל.
״תבטיח לי שהוא ישלם על זה בצורה הכי קשה שיכולה להיות.״
״אני נשבע.״