חתונה בשחור

פרק 5

9 יולי

קמתי בבוקר כשלידי נמצאת אמבר, אלוהים היא נוחרת כמו חמור, זה פשוט מצחיק איך שלא אכפת לה.
״הלו״ עניתי בקול צרוד ורדום כשצלצול הטלפון שלי נשמע.
״הוא התעורר״ אבי אמר וחיוך עלה על פניי.
״אני בא״ אמרתי בקצרה.
״קאי, אני רוצה שתישאר במלון, אתה צריך לבלות עם אמבר קצת.״ הוא אמר בקול רציני.
״אבא, אתה מבין שזה לא ישנה כלום אם אני אבלה איתה או לא?״ נאחנתי
״זה לא מעניין אותי קאי, אתה תבלה איתה היום וזאת פקודה.״ הוא אמר כשכעס קטן נשמע בקולו. אסור לי לסרב לשום פקודה שלו, לכן בלית בררה הסכמתי לזה. ״אל תדאג, לא אעשה לו כלום, כולו שלך.״ אבי אמר בקול רגוע יותר.
״טוב״ עניתי וניתקנו.
השעה הייתה 10 בבוקר ובגלל שלא היו לי עוד דברים לעשות היום יכולתי לקום בשעה יותר מאוחרת.
הלכתי לצחצח שיניים.
האמת, שאמבר לא כזאת נוראית וגם סקסית. אבל אני חייב להירגע, ידעתי שאם אעשה את זה ארגיש כל כך חרא ושהיא כנראה תרגיש הרבה יותר. אני לא אגע בנשים ללא רשותן, בחיים לא אעשה זאת. וכשיגיע הרגע שבו אמבר תסכים לך נעשה את זה. ידעתי שכך או כך נצטרך לשכב, אבל רציתי לעשות זאת אך ורק בהסכמתה.
״בוקר...״ שמעתי את אמבר ממלמלת ולוקחת גם מברשת שיניים. שיערה השחור היה אסוף לפקעת מרושלת והיא החלה לצחצח את שיניה.
״טוב...״ המשכתי את דבריה בתשישות בתגובה.
״לאן אתה הולך להיום אדון עסוק?״ היא שאלה כשהמברשת עם המשחה בפיה עיוותה את קולה.
״לשום מקום, אבא שלי ביקש שאהיה איתך היום.״ השבתי בהתבאסות.
״פאק למה?״ היא שאלה ונשמעה מבואסת גם.
״מאיפה אני יודע, הוא אמר את זה בתור הקאפו שלי לא בתור אבא שלי. אין לי כל כך בררה.״ שטפתי את פי.
היא ירקה את המשחה מפיה גם היא, ״קוביות יפות״ היא הצביע על הקוביות שבבטני והלכה. אין לה שום בושה אה?...
״אז מה אתה רוצה לעשות?״ היא שאלה והתיישבה בישיבה מזרחית על המיטה שלנו.
״להזדיין״
״היית מת״ היא השיבה.
״אני יודע...״ מלמלתי בתשישות, איך יש לה כוח לעשות משהו, אני עייף כל כך.
״בוא נלך ללונה פארק!״ היא אמרה בחיוך רחב.
״מה?״
״ללונה פארק, יהיה כיף כל כך!״ היא אמרה בחיוך עוד יותר רחב.
״אני נראה לך כמו מישהו שהולך ללונה פארק?״ שאלתי בזלזול.
״אף פעם לא הלכתי ללונה פארק.״ היא אמרה בעצב.
״אני לא הולך ללונה פארק.״

הבטתי באמבר כשלידה מפיע השלט הגדול שמסמל על הכניסה ללונה פארק. ״נו כבר!״ אמבר אמרה ומשכה אותי אל הכניסה.
חשבתי שאמרתי שאני לא הולך ללונה פארק...
״על מה את רוצה לעלות קודם?״ שאלתי אותה.
״על זה!״ היא הצביעה על רכבת ההרים שעשתה לופים כמעט בלתי פוסקים, שמתי עין עליה מהרגע שנכנסנו.
הלכנו אל התור הארוך שהיה לרכבת ההרים וחיכינו.
״את אוהבת אקסטרים אה?״
״גם, אני פשוט חושבת שבגלל שבגלל שחיים פעם אחת כדאי לנצל את החיים ולא לסרב לדברים שאולי קצת מפחידים אותנו כי בעתיד נצטער על זה שוויתרנו על כך.״ היא אמרה ברצינות.
״אנחנו מתים פעם אחת, אבל חיים כל יום ויום מחדש.״ השבתי ובדיוק הגיע תורנו.
בדקתי שאמבר חגורה היטב וגם אני, העובד של הלונה פארק עבר בין כל האנשים ובדק שהכל תקין אצל כולם ואחרי כמה רגעים המתקן החל לזוז.
הבטתי באמבר המחוייכת והמתרגשת לקראת המתקן שעמד להתחיל ואני חייב להודות, גם אותי הלהיב מאוד הדבר הזה.
ותוך רגע והמתקן האיץ את מהירותו משמעותית והתחלתי לשמוע לידי את צרחות ההתרגשות של אמבר כשהרכבת שעשתה לופים באוויר.