נקודת מבט גוגנקוק:
הנסיעה אל הפארק לא הייתה ארוכה ולאחר כעשרים דקות כבר הלכנו על שבילי האבן המקושטים.
״אני רוצה ללכת לנדנדה״ קאי משך בידי.
טאהיונג נד לכיווני ״אני אלך לשים את הדברים על ספסל פנוי בינתיים״.
קאי משך אותי אחריו אל הנדנדות והושיט אליי ידיים.
הרמתי אותו אל הנדנדה.
״מוכן, קאי קאי?״
״כן!!!!״ הוא התלהב.
בזמן שנדנדתי אותו הוא סיפר לי על החברים שלו מהגן ומידי פעם צעק ״פאפי!! תנדנד אותי גבוה יותר״.
טאהיונג החליף אותי לאחר כמה דקות.
נשענתי על העמוד והבטתי בהם בחיוך.
״אבא, אפשר שנלך לסבא וסבתא היום?״ קאי שאל אחרי שעשה הפסקה קצרה מלקשקש.
״אנחנו ניסע אליהם שבוע הבא״ טאהיונג אמר בחיוך.
״עוד שבע ימים?״
״כן״.
״למה לא היום?״ קאי שרבב את שפתיו.
״כי היום אנחנו בגן שעשועים״ טאהיונג צחק ״אנחנו לא יכולים להיות בשתי מקומות באותו הזמן״.
״אפשר! חבר שלי המציא מכונה שאתה יכול להיות בשתי מקומות ביחד״ קאי טען.
״באמת?״
״כן! אז אם נשתמש במכונה הזאת נוכל להיות חצי פה וחצי אצל סבתא וסבא״.
״היום בערב דוד גימין יביא את נולי להיות איתך קצת״ אמרתי ״היא תאכל איתנו ארוחת ערב ואז תשחקו ביחד״.
״באמת באמת?״ קאי התרגש.
״באמת באמת״ חייכתי אליו.
״יששש״ הוא קרא והניף את ידיו גבוה.
צחקתי ונעמדתי מאחורי הנדנדה.
״קאי קאי, אתה רוצה שנשחק תופסת נדנדות?״
תופסת נדנדות היה משחק שקאי ביקש כל הזמן. אני וטאהיונג עומדים משני צדדי הנדנדה ושנינו מנדנדים אותו.
״כן!!!!״.
התחלתי לנדנד.
עיניי פגשו את עיניו של טאהיונג. הוא הביט בי בחיוך והחזרתי לו אחד.
אין ספק שזה יום מושלם, בשביל כל המשפחה שלנו.
לאחר כשעתיים שקאי גרר אותנו ברחבי הפארק למתקנים השונים, התיישבנו על הספסל לארוחה קלילה.
קאי ישב בין שנינו ואכל את הסנדוויץ שלו.
״ממממ טעים״ הוא אמר ״אני הכי אוהב חמאת בוטנים בעולם״.
ליטפתי את ראשו ״אני יודע, בייבי קטן. בגלל זה הכנתי לך״.
כשקאי סיים לאכול הוא משך בידינו שוב ״אפשר ללכת למגלשה עוד הפעם?״
הייתי די מותש אחרי הריצה אחריו בשעתיים האחרונות אבל קאי לא היה נראה עייף כלל.
הוא רץ אל מתקני המגלשות ואחריהם אל הנדנדות שוב, משם אל סוסי הנדנדה ובסוף אל מתקן טיפוס שממנו קופצים לבריכת כדורים.
הרגשתי שאני עוד שניה נרדם בעמידה.
מאיפה הוא מביא את האנרגיות האלה?
״אני רעב״ קאי הכריז כשהשעה התקרבה לארבע בצהריים.
״תודה לאלוהים״ טאהיונג נאנח ״מה אתה נותן לו לאכול שהוא פעיל ככה?״
״אוכל רגיל״ גיחכתי ״אני באמת לא מבין מאיפה האנרגיות שלו. אנחנו פה מ11! אם הוא לא היה רעב הוא היה ממשיך לשחק״.
טאהיונג נאנח שוב והרים את קאי בזרועותיו.
״בוא נחזור הביתה, קאי. נכין לך אוכל טעים?״
קאי נד בראשו לשלילה ״אני רעב למשהו קטן״.
״משהו קטן?״ טאהיונג קימט את מצחו ״למה?״
״לעוגה!״
״עוגה אוכלים רק אחריי ארוחת ערב״ אמר טאהיונג ״אתה צריך לאכול אוכל אמיתי אם אתה רעב״.
״אבל אני לא רעב לאוכל. אני רעב לעוגה״ קאי הסביר לו.
פרצתי בצחוק ולקחתי את קאי מידיו של טאהיונג, מוחץ אותו בזרועותיי.
״אתה חמודדד״ נמסתי ״מאיפה הבאת את החמידות הזאת?״
״אבא קנה לי״ קאי השיב לי ברצינות רבה.
זה גרם לי לצחוק יותר.
״אפשר עוגה?״ קאי עטה פרצוף שקשה לומר לו לא, אבל ידעתי שטאהיונג צודק.
״כשנגיע הביתה נאכל משהו קטן ואחרי שתאכל ארוחת ערב עם נול, נוציא עוגה״ אמרתי.
״טוב״ קאי התרצה וטאהיונג לקח אותו מידיי ״בוא נחזור הביתה״.
