נקודת מבט טאהיונג:
נכנסתי אל חדרו של קאי.
הוא שכב על המיטה כשפניו מופנות אל הקיר.
״קאי״ אמרתי ״תסתובב אליי בבקשה״.
הוא התיישב בחוסר רצון ולא הביט בי.
התיישבתי על המיטה והרמתי אותו על ברכיי.
״אתה לא כועס?״ הוא שאל בשקט.
״אני לא כועס״ תחבתי את שיערו מאחורי אוזנו ״למה שאכעס״?
״כי צעקתי והערתי את האנה״.
נדתי בראשי ״לא. אני לא כועס על זה. אני כן רוצה אבל שנדבר על זה״.
הוא הרים אליי עיניים מבולבלות.
״קאי, זה נכון שעד לפני חודש היית הבן היחיד שלנו ונכון, יכולת להשתמש בטלווזיה בקול ושהתייחסנו רק אליך אבל יש לנו גם האני עכשיו״ ליטפתי את שיערו ״וזה לא אומר שאנחנו אוהבים אותך פחות או מתיחסים אליך פחות, אנחנו פשוט צריכים לתת גם תשומת לב לה. היא תינוקת.
היא צריכה לאכול בשעות קבועות ולישון הרבה״.
״אבל אתם כל היום איתה״ הוא אמר בשקט.
״אנחנו מצטערים אם גרמנו לך להרגיש ככה״ הצמדתי את שפתיי אל מצחו לשניה לפני שהרמתי את סנטרו בעזרת אצבעי על מנת שיביט בעיניי ״קאי, אתה הבן הבכור שלנו עכשיו, אתה מבין? יש כל כך הרבה דברים שאנחנו יכולים לעשות איתך ולא עם האנה.״
״כמו מה?״
״כמו לצפות בסרט ביחד או ללכת לאכול גלידה או לבנות בלגו״.
״אבל תמיד אחד ממכם צריך להיות עם האנה! אתם כבר הרבה זמן לא שיחקתם איתי ביחד״.
״קאי, זה פשוט המצב, מתוק שלי. יש ימים שבהם נוכל להתפנות רק אליך ויש ימים שיהיו לחוצים יותר ולא נוכל. ושוב, זה לא אומר שאנחנו אוהבים אותך פחות או שאכפת לנו פחות, בסדר?״
הוא הזעיף את פניו.
״אני מבקש ממך להבין שאתה לא ילד יחיד יותר. אתה צריך גם להתחשב בהאנה״.
״זה לא הוגן״ הוא מלמל.
״אתה ילד גדול כבר, קאי. אני מצפה ממך להתנהג בהתאם לגילך. נכון שזה קצת מבאס שאנחנו לא שלך בבלעדיות אבל עוד מעט האני תגדל, וכשזה יקרה היא תהיה החברה הכי טובה שלך״.
הוא שתק.
הסטתי את השיער מפניו והתרוממתי, מעמיד אותו על רגליו.
״תתארגן, בסדר? אני רוצה לקחת אותך לאנשהוא״.
״לאן?״ הוא הביט בי בסקרנות.
השבתי בחיוך ויצאתי מהחדר.
*******
נקודת מבט קאי:
אבא החנה את הרכב ואז פתח את הדלת שלי כדי שאוכל לצאת.
הבטתי סביבי וחיוך מתרגש עלה על פניי.
״הולכים לקניון?״
אבא הנהן ותפס את ידי ״כן.״
הרגשתי בטוח כשהוא הוביל אותי אל עבר הקניון מלא האנשים.
תמיד פחדתי ללכת לאיבוד בין כל הקומות של המתחם הענק הזה, אבל ידו הגדולה של אבא עטפה את ידי וגרמה לי להרגיש מוגן.
״יש מקום ספציפי שאתה רוצה לאכול בו, קאי קאי?״ אבא שאל כשעלינו אל הקומה השניה.
״בסוויט קרים?״ התלהבתי.
אבא חייך אליי ופנה אל עבר המעליות.
״בסדר, בוא״.
התיישבנו סביב שולחן עגול ומלצר גבוה עם שיער בלונדיני אסוף לקוקו קטן הגיש לנו תפריטים בחיוך.
״אני רוצה פנקייק יפני עם גלידת שוקולד״ הכרזתי. לא טורח להביט בתפריט.
זה היה הקינוח האהוב עליי בחנות הזאת.
לא לעיתים קרובות אבא ופאפי מסכימים שנאכל כאן.
פאפי ממש לא אוהב לאכול כאן. אני לא יודע למה. יש פה דברים כל כך טעימים!
אז כשאני הולך, אני בדרך כלל מגיע עם אבא לבד. זה נהיה סוג של המקום הקבוע שאנחנו יושבים לאכול בו יחד, והמנה הזאת הייתה הדבר שהזמנתי כל פעם.
״קאי קאי, אתה לא רוצה לנסות משהו אחר הפעם?״ אבא צחק.
הוא תמיד שואל את זה.
״לא״ השבתי בביטחון.
״אז בסדר, אני אקח את הפנקייק עם רוטב הפיסטוק״ אבא מסר לידיו של המלצר את התפריטים.
״גם אתה מזמין את אותו הדבר כל הזמן, אבא״ אמרתי בצחקוק.
״כי זה ממש טעים״ הוא הודה ואז התרווח אחורה בכיסו שלו.
״למה פאפי לא אוהב לאכול כאן?״
ראיתי צל של עצב עובר בעיניו של אבא ואז אחרי שניה הוא נעלם והוא חזר לחייך ״פאפי לא אוהב אוכל מתוק כל כך״.
״זה מוזר״ אמרתי ״אוכל מתוק זה הכי טעים״.
״אני מסכים איתך״ אבא נד בראשו ואז שאל בקול רך.
״אז איך בבית הספר, קאי? אמרת לי שיש לך מורה חדשה לחשבון״.
״היא מעצבנת״ מלמלתי.
אבא הרים גבה. הוא תמיד עושה את זה כשאני אומר משהו שהוא לא אוהב.
״היא קצת מעצבנת״ תיקנתי במהירות ״אבל היא בסדר״.
״כן? אתה לומד טוב?״
לא. אני שונא חשבון.
״כן״ מלמלתי.
״ואיך החברים?״
על זה הייתי מוכן לדבר שעות.
סיפרתי לאבא בהתלהבות על הטיול השנתי המתקרב, ועם מי אני רוצה לחלוק את המושב באוטובוס.
סיפרתי לו על הילדים החדשים שהצטרפו לכיתה ועל כל התעלולים שהם עושים למורה המחנכת.
אבא שאל שאלות והתעניין ואפילו צחק כשסיפרתי לו על כך שהמורה כתבה על הלוח בטוש לא מחיק (מה שלא ציפתי שיקרה. הוא בטח במצב רוח טוב).
כשהמנות שלנו הגיעו, התחלתי לאכול בשמחה. מידיי פעם עצרתי כי אבא ניגב שוקולד מפניי.
רציתי שהערב לא יגמר לעולם.
אהבתי את זה שאבא רק שלי.
הוא לא השתמש בטלפון כדי לדבר עם העבודה שלו, הוא לא היה צריך לקום כל רגע להאני. הוא פשוט היה איתי.
״אנחנו צריכים לחזור הביתה״ אבא אמר כשהוא הוציא לבסוף את הטלפון מהכיס ״השעה עוד מעט 8 ואתה צריך לישון. יש לך בית ספר מחר״.
״אי אפשר להישאר עוד קצת?״ התחננתי.
אבא קם מהכיסא והושיט לי את ידו.
לקחתי אותה ופסעתי לצידו אל עבר היציאה.
״היה לי ממש כיף איתך הערב, קאי קאי. אני רוצה שנעשה את זה כל הזמן״.
״שנבוא ונאכל פנקייקים פה?״
״לאו דווקא פה״ אבא צחק ״אפשר להכיר גם מקומות חדשים. אני מתכוון, שאני רוצה שנצא מידי פעם, רק אני ואתה. מה אתה אומר?״
״אני רוצה״ השבתי בהתלהבות.
״יופי״ אבא חייך אליי ״לאן אתה רוצה ללכת בפעם הבאה?״
״לשחק באולינג״.
״סגור״ אבא נעצר ליד הרכב והוציא את השלט.
נכנסתי לבתוך וחגרתי את עצמי. אבא נכנס אל המושב מקדימה והתניע את הרכב.
***
פאפי ישב בסלון כשנכנסנו הביתה.
האני הייתה בזרועותיו והוא האכיל אותה.
״הנה אתם״ הוא חייך לקראתנו ״איך היה?״
״כיף״ התיישבתי לצידו על הספה ״אכלנו פנקייקים״.
פאפי חייך אליי חיוך חם.
״אני מצטער שצעקתי בצהריים״ אמרתי בשקט.
״זה בסדר״ מבטו היה רך ״אני מבין. אז היה לך ערב מהנה עם אבא?״
הנהנתי.
ליטפתי את ידה הקטנה של האני והיא זעה מעט. ידה עטפה את אצבעי ופלטתי צחקוק.
״מה היא עושה?״
״היא מחזיקה לך את היד״.
״זה חמוד. היא כל כך חמודה״ התלהבתי.
אבא התיישב לצידי ואז העביר יד בשיערי.
״לך להתקלח, קאי קאי, השעה כבר מאוחרת״.
״אני רוצה להישאר ער עד מאוחר״ ביקשתי.
״יש לך לימודים״ אבא ליטף אותי שוב ״אז אתה לא יכול.״
נאנחתי בתסכול ועליתי להתקלח.
לבשתי את הפיג׳מה האהובה עליי וירדתי אל הקומה למטה.
אבא ישב לצד השולחן במטבח ועבד על המחשב.
״לילה טוב אבא״ אמרתי והתכוונתי לצאת.
״לילה טוב, קאי קאי״ אבא התרומם מהכסא ועטף אותי בין זרועותיו החזקות.
תמיד אהבתי את החיבוקים של אבא.
הידיים שלו עוטפות אותי בחום מפני העולם שבחוץ.
הוא נישק את מצחי ואז התכופף כדי להביט בעיניי.
״אני רוצה שתזכור שאני ופאפי אוהבים אותך מאוד, בסדר?״
הנהנתי בביישנות.
״גם אם אנחנו עסוקים עם האני וגם אם אנחנו עסוקים עם העבודה או לא משנה מה. אתה הבן שלנו. הבן הבכור שלנו״.
אבא העביר יד על לחיי לפני שהתרומם וחיבק אותי שוב.
״אני אוהב אותך״ הוא אמר ונישק את ראשי שוב.
״גם אני אוהב אותך, אבא״ אמרתי.
הוא חייך ואז טפח על כתפי ״לילה טוב, מתוק״.
שכבתי במיטה ועצמתי את עיני, מחבק את הדובון שפאפי הביא לי ליום הולדת 4.
יש לי את ההורים הכי טובים בעולם.
אני יודע את זה.
אני יודע שהם תמיד יהיו שם בשבילי.
נרדמתי כשידיי מחבקות את הדובי ועם הרגשה חמה בלב.
אזזזזזזז
הסיפור שלנו הגיע אל סיומו.......
עברנו מלא אתם לא חושבים?
ואני כותבת את הספר הזה כמעט שנתיים? (😱😱😱😱)
בכל מקרה, תודה לכם על כל התגובות החמות! על כל ההצבעות! זה היה מחמם את הלב❤️
לכתוב את הספר הזה הרבה פעמים נתן לי כוח, ואני מקווה שכשקראתם אותו זה נתן לכם תקווה להאמין שיש עולם יפה יותר בחוץ.
אני אמשיך לכתוב וואן שוטים (אני לא נעלמת🥲)
ואולי אפילו להוציא ספרים חדשים!!!
אשמח לשמוע את דעתכם על הסיפור, לאיזה ספר הכי התחברתם, רעיונות לוואן שוטים וכל מה שתרצו.
דרך אגב, יש לי כבר 3 ספרים שהתחלתי לכתוב בהם פרקים.
אחד על ויקוק
אחד על גיז ואחד בכלל הטרו (סופרייז!!!)
אני לא יודעת איך להמשיך אותם אז אני לא אפרסם בינתיים אבל כשאדע מה אני מפרסמת ראשון אני אעלה לכם הודעה באחד מהוואן שוטים!
בקיצקוץ אני לא נעלמת לחלוטין ואני מקווה להמשיך לכתוב לכם עוד הרבה זמן.
אוהבת מלא❤️❤️❤️❤️❤️❤️❤️
