נקודת מבט קאי:
הבוקר הזה היה כל כך מוזר.
אבא ופאפי התווכחו בסלון ואני חושב שזאת הפעם הראשונה שראיתי אותם ככה.
פאפי נכנס לחדר שלי לפתע, עיניו אדומות ונראה היה שהוא בכה.
״פאפי, אתה עצוב?״ שאלתי וקמתי מהשטיח, נוטש את מכוניות הצעצוע ונצמד לרגלו.
״לא״ הוא הרים אותי בזרועותיו.
״אז למה אתה בוכה?״ שאלתי.
הוא רק חיבק אותי חזק ״לפעמים אפשר לבכות בלי להיות עצובים״.
אבא נכנס לחדר. הוא היה לבוש בחליפה שהוא הולך איתה לעבודה.
הוא לקח אותי מידיו של פאפא ״אנחנו מאחרים לגן״.
״אתם לוקחים אותי היום שניכם?״ שאלתי בהתרגשות.
״אני אקח אותך״ אבא אמר.
הוא הוריד אותי מזרועותיו ואחז בידי.
פאפי נשאר לעמוד בחדר בשקט.
״פאפי למה אתה לא בא איתנו?״ התפלאתי.
״אני נשאר היום בבית״ הוא אמר. הקול שלו היה נשמע כל כך עצוב ומיהרתי לרוץ לחבק אותו.
״יום טוב, מתוק שלי״ הוא נישק את ראשי ואני הלכתי לכיוונו של אבא שעמד ליד הדלת.
אבא לא נישק את פאפי כמו כל בוקר לפני שהולכים.
הוא לא חייך אליו בכלל היום וזה גרם לי להיות עצוב.
*******
כשבוע לפני כן:
נקודת מבט כללית:
גונגקוק השעין את ראשו ביאוש על שולחן המחשב.
השעה הייתה עוד מעט 12 בצהריים, והתקלה שהוא ניסה לפתור מהבוקר עדיין לא נפתרה.
הוא החליט לצאת לסיבוב להתאווור, אולי רוח קלה תעזור לו לנקות את המחשבות.
הקומה התחתונה הייתה מלאה אנשים. הוא החליט לצאת החוצה אל אחורי הבניין.
הוא התיישב על הספסל וענה לכמה הודעות שלא הספיק לענות להם הבוקר.
שיחה נכנסת הופיעה על המסך והוא מיהר לענות.
״כן?״
״גונגקוק? איפה אתה?״ קולה של שותפתו למשרד נשמע, היא הייתה טרודה.
״בחצר האחורית, מנסה להרגיע את הראש הכואב שלי״ הוא נאנח.
״כשתסיים תוכל להביא מהמחסן למטה חבילת מעטפות? נגמרו לנו למעלה ואני חייבת לשלוח ד״וח בשעה הקרובה״.
״בטח״.
״תודה״.
גונגקוק קם ופנה אל הכניסה שמובילה אל מחסני הבניין.
הדלת הייתה נעולה, ברור.
הוא נאנח ופנה אל משרדו של האחראי על עובדי המשק, בתקווה שהוא יהיה שם ויוכל לתת לו את המפתח למחסן.
״קים גונגקוק״ הוא הופתע לראותו ״מה אתה עושה כאן?״
ג׳ורג מיהר לקום מהכיסא.
גונגקוק הביט בו במבט מתנצל ״סליחה שאני מפריע לך. תוכל לתת לי את המפתח למחסן? אני צריך להביא משהו למשרד״.
הבעה מוזרה חלפה על פניו של ג׳ורג.
גונגקוק בלע את רוקו. בהחלט היה בהבעה הזאת משהו מעט קריפי.
״בטח״ ג׳ורג חייך חיוך חושף שיניים ״בוא אחריי. אני גם צריך להביא משהו מהמחסן״.
גונגקוק פסע אחריו בשקט.
הם הגיעו אל המחסן וגורג פתח את הדלת.
״בבקשה״ הוא חייך.
״תודה״ גונגקוק נכנס פנימה ואז מצמץ בעיניו והסתובב אל ג׳ורג ״יש כאן מתג אור? די חשוך כאן״.
ג׳ורג פסע פנימה, הדלת התנודדה מעט מאחוריו ואז נסגרה בקול חרישי.
ג׳ורג לחץ על מתג האור וגונגקוק נאנק בהקלה ״תודה רבה לך! המקום הזה קצת מלחיץ כשחשוך״.
ג׳ורג חייך ועשה צעד לכיוונו ״אז מה? שלחו אותך להביא דברים? אין מישהו שמטפל בזה?״
גונגקוק משך בכתפיו והסתובב כדי לפתוח את ארון הציוד ״השותפה שלי ביקשה, הייתי גם ככה למטה אז אמרתי לה שאביא״.
״מוזר״ גונגקוק שמע את ג׳ורג מגחך ״אם זה היה דחוף היא לא הייתה שולחת מישהו?״
״זה לא כזה דחוף. היא אמרה שרק בהקדם האפשרי״.
ג׳ורג המהם.
גונגקוק הסתובב בחיוך ״מצאת-
