נקודת מבט גונגקוק:
לאחר שמינהו וקאי יצאו, גררתי את עצמי באפיסת כוחות אל המקרר.
הבטתי במוצרים והרגשתי איך ראשי משתגע.
התחלתי לבדוק את כמות הקלוריות בכל מוצר, למרות שידעתי בעל פה. חיפשתי את המוצר הכי דל שיכולתי למצוא.
סגרתי את המקרר ביאוש, הכל היה נראה מפחיד מידי.
הבטתי אל הארון למעלה. הארון שלי.
לפני שנתיים בערך כשהייתה לי נסיגה אחורה במצב, טאהיונג הציע להכין ארון מיוחד לאוכל שאני מרגיש בטוח איתו, כמו קרקרים דלי קלוריות, תפוחים ודברים דומים.
טיפסתי על הכסא ופתחתי את הארון.
היו שם שתי חבילות בטעמים שונים של קרקרים.
כשהבטתי על התאריך הופתעתי, היה נראה שהם נקנו בשבוע שעבר.
הרגשתי גל הערכה כלפי טאהיונג. הוא תמיד דואג לי, תמיד.
פתחתי חבילה אחת והנחתי כמה קרקרים על הצלחת.
יצאתי אל הסלון והתיישבתי על הספה, מפעיל סדרה רנדומלית.
בערך בשתיים קמתי להכין ארוחת צהריים לקאי.
הכנתי לו נודלס עם עוף ברוטב סויה, בין הארוחות האהובות עליו.
כשהייתי באמצע לחתוך את הירקות הטלפון שלי צלצל. ניגבתי את ידיי במגבת ועניתי לשיחה.
״היי טאה״.
״היי, בייב״ קולו נשמע טרוד ״לא ראיתי אותך היום בעבודה״.
״או״ בלעתי את רוקי ״לקחתי יום חופש״.
״אתה מרגיש טוב?״ יכולתי לשמוע את הדאגה בקולו ״שאבוא הביתה?״
״לא, לא צריך״ מיהרתי לומר ״אני פשוט ממש עייף, לא ישנתי טוב בלילה והרגשתי מותש״.
הוא נאנח ״אי אפשר להמשיך עם זה ככה, גונגקוק. אתה חייב לישון מסודר, זה פוגע בבריאות שלך.״
״אני יודע״ התיישבתי על הכיסא הקרוב אליי ״אני לא יודע מה לעשות״.
״תקבע תור לבדיקת דם, בסדר? אולי חסר לך תוסף תזונתי״.
״אוקיי״ אמרתי.
״אבל לזמן הקרוב, קוק, לא לעוד חודש״.
״בסדר״ חייכתי חצי חיוך ״אני אצור קשר עם המרפאה עוד מעט״.
״יופי״ הוא נשם בהקלה ״הצלחת לישון קצת?״
״לא ממש״ הודיתי ״צפיתי בסדרה״.
״אכלת?״
״כן״ השבתי. לפחות הפעם אני לא משקר לו.
״באמת?״
״כן. אכלתי מהקרקרים שקנית לי״ אמרתי.
״מעולה״ שמעתי קולות נוספים בחדר והנחתי שהוא נכנס לישיבה או משהו.
״תתקשר אליי אם אתה צריך אותי, בסדר? אם אתה רוצה שאביא את קאי או לכל דבר. דרך אגב, אתה מרגיש שאתה יכול לנהוג? אתה עדיין מרגיש חולשה?״
״לא יודע״ הודיתי ״אולי עוד שעה אני אדע יותר טוב״.
״בסדר״ קולו היה מעורב בדאגה ואהבה.
״ביי בינתיים״ אמרתי בשקט.
״ביי, בייבי״.
*****
נקודת מבט טאהיונג:
נכנסתי הביתה אל שקט מוחלט.
דלת היציאה לחצר הייתה פתוחה והנחתי שהם בחוץ.
יצאתי החוצה. קאי שיחק בכדור יחד עם מינהו, וגונגקוק ישב על הנדנדה וצפה בהם בחיוך.
״היי״ אמרתי והתיישבתי לצידו, נשען מעט קדימה כדי לנשוק לשפתיו ״איך אתה מרגיש?״
״בסדר״ הוא חייך ״איך היה בעבודה?״
״עמוס״ נשענתי אחורה והנחתי את ידי על משענת הנדנדה.
בדרך כלל, גונגקוק היה נצמד אליי ונשען על חזהי, אבל עכשיו הוא נשאר לשבת זקוף, מרוחק ממני.
נשכתי את שפתיי. איך אני משכנע אותו לדבר איתי? הבטתי על הבגדים הרחבים והארוכים שהוא לבש. השמש לא הייתה חזקה אומנם אבל עדיין היה חם.
מה שאומר, שהחשדות שלי מוצדקים.
״אבאאא״ קאי רץ לכיווני.
חייכתי והרמתי אותו על ברכיי, מחבק אותו ומנשק את מצחו ״היי מתוקי״.
הוא הביט בעיניי ומולל את קצה החולצה שלי ״היום חזרת מוקדם״.
״כן״ חייכתי אליו ״באתי לשחק איתך״.
״באמת?״ הוא התרגש ״נשחק כדורגל?״
״מה שתרצה״ פרעתי את שיערו.
״כדורגל״ הוא אמר.
״בסדר״ ליטפתי את לחיו ״אני אלך להחליף בגדים ואבוא לשחק איתך״.
קאי רץ חזרה אל הכדור.
תפסתי את ידו של גונגקוק. הוא סובב אליי את מבטו.
״קאי עסוק עם מינהו, אתה רוצה לבוא להתקלח יחד?״
ראיתי שהוא התאמץ לחייך אבל מבט מבועת עבר בין עיניו.
״אה״׳הוא אמר ״אולי בערב? התקלחתי מקודם״.
״בסדר״ התרוממתי מהנדנדה ונישקתי את מצחו.
