נקודת מבט טאהיונג:
הדלת נפתחה בחיוך על ידי אימי. היא עטפה אותי ראשון בחיבוק ״מתוק שלי״.
״היי אמא, יום הולדת שמח״ נשקתי ללחיה.
״וגונגקוק״ היא חיבקה אותו גם.
״יום הולדת שמח״ הוא חייך.
״ושלום גם לך קטנצ'יק״ היא בלגנה את שיערו של קאי בחיבה ״אתה לא נותן לסבתא חיבוק?״
קאי נצמד בביישנות אל רגלו של גונגקוק ואימי צחקה.
״אוקיי, בואו תיכנסו״.
נכנסתי אל המטבח כדי להניח את העוגה במקרר. אחותי הייתה שם וסיימה את ההכנות האחרונות לארוחה.
״היי״ החלפנו נשיקות.
״פעמיים באותו חודש? מי היה מאמין״ היא צחקה.
״לגמרי״ הסכמתי.
גונגקוק נכנס גם יחד עם קאי ״או היי, גיסו״ הוא חיבק אותה קלות ״מה קורה?״
״הולך מעולה. איך אצלכם?״ היא נשענה על השיש.
״מצוין גם״ השבתי.
״קאי קאי, אתה לא אומר לדודה גיסו שלום?״ גונגקוק הרים אותו בזרועותיו ״היא ממש התגעגעה אליך״.
״לא״ קאי קבר את פניו בצווארו של גונגקוק.
״אני חושבת שהוא מתבייש״ גיסו צחקה.
״אני לא!״ קאי הרים את פניו ושילב את ידיו במבט חמוד ״אני קשוח״.
״אז אתה רוצה ללכת לשחק עם כולם בחוץ?״ שאלתי.
״רק אם פאפי יבוא איתי״ קאי הניח חזרה את ראשו על כתפו של גונגקוק.
גונגקוק צחק ״בסדר, בוא נלך״.
לקחתי שלוש פחיות בירה מהמקרר ויצאתי אל החצר.
מקס, בעלה של גיסו ואחי מינהו ישבו שם.
הגשתי להם את הבירה והחלפנו נקישה.
״אני מתחיל לראות אותכם יותר מידי פעמים. אני צריך להתחיל לדאוג?״ מינהו גיחך.
״אני דווקא חושב שזה נחמד״ העיר מקס ״אני בן יחיד וגם ההורים שלי, אין אצלנו אף פעם מפגשים גדולים כאלה״.
״חכה כשתתחיל הארוחה. אתה תרצה לברוח בהבטחה.״
״אל תגזים, הייתי פה בכמה ארוחות. זה לא כזה נורא״ מקס לקח לגימה מהבירה.
״איפה האחיין שלי?״ שאל מינהו.
״בסלון. לא מוכן לעזוב את גונגקוק לשניה״.
״ביישן הבן שלך״.
נשענתי על הקיר ופלטתי גיחוך ״ביישן אבל מלא אנרגיות״.
״מזל שאין לי ילדים״ צחק מינהו ״אני רק מסתכל עליך ועל גונגקוק ואני רוצה לברוח״.
״בחייך, אנחנו לא זוג כזה גרוע״ התבדחתי.
״לא. להפך. אני מתכוון שאתם יותר מידי מושלמים שזה כבר לא הגיןני. שניכם עובדים ומגדלים ילד יחד, זה הרבה לחץ״.
״גם קאי מחונך טוב, אתם עושים איתו עבודה טובה״ הוסיף מקס.
״או, תודה חברה״ התרגשתי ״תודה, אנחנו משתדלים״.
״ומצליחים״ מינהו הרים את הבירה שלו והשקנו את הבקבוקים יחד ״לחייכם״.
״לחיינו״ מלמלתי.
כשהתקרבה שעת הארוחה נכנסתי חזרה אל הסלון.
גונגקוק ישב על הספה לבדו,כשקאי ישן בזרועותיו.
ניגשתי אליו.
״מתי הוא נרדם?״
״ממש מקודם״ הוא השיב.
״אני ארים אותו לחדר למעלה״ לקחתי את קאי מידיו , עליתי אל חדר האורחים למעלה והנחתי אותו על המיטה.
גונגקוק נכנס אחריי והתיישב לצידו.
כיסיתי את קאי ופניתי לצאת מהחדר.
״טאהיונג״? קולו היה מהוסס.
הסתובבתי להביט בו.
״אפשר בבקשה שנדבר עכשיו?״
״אני לא רוצה לריב כשכל המשפחה שלי למטה״ אמרתי בקרירות.
״אתה לא נותן לי הזדמנות בכלל להסביר לך״ הוא התרומם מהמיטה ופרש את ידיו בתסכול ״אתה לא רוצה לדבר על זה מאז שזה קרה״.
״בכל פעם שאנחנו מדברים על זה אתה נותן לי יותר סיבות לכעוס״ שילבתי את ידיי ״וכל המשפחה שלי כאן. ממש לא מתחשק לי לשתף אותם בריב המטופש הזה״.
הוא בלע את רוקו.
״אני יורד לעזור לאמא שלי ולגיסו״ אמרתי.
״טוב״ הוא מלמל.
במדרגות ראיתי את אמא שלי.
״בדיוק באתי לעזור לך״ חייכתי אליה.
״לפני זה״ היא אמרה ותפסה בזרועי. הוא הובילה אותי אל חדרם של הוריי וסגרה אחרינו את הדלת.
״קרה משהו?״ שאלתי.
״שמעתי אותכם בחדר האורחים״ היא אמרה ״מה קרה?״
״זה שטויות אמא״ נשפתי ביאוש ״אני לא רוצה לדבר על זה״.
״בסדר, אבל תזכור שלא משנה מה, גונגקוק ברוב הפעמים צודק״.
״לא במקרה הזה״ גיחכתי במרירות.
״אז מה קרה?״ היא שאלה שוב ״בחייך, טאהיונג, אתה הבן שלי ואני מכירה אותך טוב מידיי. כשאתה כועס אתה לא חושב בהיגיון״.
״תאמיני לי שיש לי סיבה הגיונית לכעוס״ אמרתי.
״אני יכולה לעזור לך לפתור את זה?״ היא שאלה.
נאנחתי.
״את חייבת להבטיח לא לדבר על זה עם אף אחד״ ביקשתי.
״ברור״׳היא מיהרה להגיד.
״מישהו... מישהו ניסה לפגוע בגוגנקוק״ פתחתי.
״אוימייגד... לפגוע באיזה מובן?״
״מינית״.
עיניה נפערו.
״הוא לא הצליח״ מיהרתי להוסיף.
היא נשמה בהקלה ״לפחות זה״.
״כן״ מלמלתי.
״אז על מה רבתם?״ היא תהתה.
״גונגקוק התקשר לחבר שלו גימין אחרי שזה קרה, במקום אליי״.
היא קימטה את מצחה ״אני לא מבינה״.
״הוא קרע לו את הבגדים אז גונגקוק התקשר לגימין שיביא לו בגדים חדשים. ראיתי אותו פצוע בערב והוא לא הסכים בכלל לספר לי מה קרה אז הלכתי לבדוק במצלמות אבטחה ואז ראיתי״.
״תן לי לבדוק אם הבנתי נכון״ היא אמרה ״מישהו ניסה לפגוע מינית בגוגנקוק״.
הנהנתי.
״הוא קרע לו את הבגדים, לא הצליח בסוף לפגוע בו וגונגוקק התקשר לחבר כדי שיביא לו בגדים להחלפה״.
הנהנתי שוב.
״ראית אותו פצוע בערב, תחקרת אותו, הוא לא הסכים לדבר אז הלכת לבדוק מה קרה״.
משתי בראשי לחיוב.
״עכשיו תסביר לי שוב על מה אתה כועס״ היא אמרה.
״על זה שהוא לא התקשר אליי! הוא התקשר למישהו אחר״ אמרתי בתסכול.
״אני יכולה להבין שנפגעת מזה, אבל אני לא ממש מבינה למה״.
״אמא! אני הבעל שלו! אני יודע עליו הכל, הייתי לצידו תמיד והוכחתי לו את זה! למה הוא לא פונה אליי כשמשהו כזה קורה?״
היא הביטה בי במבט רך.
״אני לא חושבת שאתה יודע עליו הכל״.
״מה?״ הופתעתי.
״טאהיונג.... אתה זוכר מה קרה לפני כמה שנים? שנפרדת ממנו כועסת עליו כל כך ובסוף התברר לך שהוא בסך הכל היה מפוחד מידי?״
בלעתי את רוקי ״אני לא יכול לשכוח את זה״.
״אני יודעת שאתה אוהב אותו מאוד, אבל מתוק שלי, אתה אולי לא מכיר את גונגקוק טוב כמו שנדמה לך״:
שתקתי שתיקה כואבת.
״אולי הוא התבייש לבקש ממך עזרה״ היא אמרה ברוך.
״למה שהוא יתבייש? ראיתי אותו בכל מצב אפשרי שלו, ברגעים הכי קשים״ אמרתי ודמעות נצצו בעיניי.
״אולי בגלל זה״ קולה היה שקט ״אולי הוא היה כל כך נבוך מכך שזה ממשיך לקרות לו״.
״אמא אני הבעל שלו.... אם משהו כזה קורה אני רוצה לדעת שאני הראשון שהוא יתקשר אליו״.
״אולי הוא הרגיש שהוא מכביד עליך והאינסטינקט הראשון שלו היה להדחיק את זה״.
הדמעות עכשיו זלגו בחופשיות.
״הוא עבר כל כך הרבה, טאהיונג, כל כך הרבה. ונכון שנראה לך שעכשיו הכל בסדר אבל בלב שלו יש בועה ענקית של כאב שמאיימת להתפוצץ כל רגע. הוא סוחב כאב של שנים על הגב שלו ואני חושבת שזה הדבר הכי מובן בעולם שאחרי שהוא חשף את כל הרוע שקרה לו, כשקורה משהו כזה הוא מנסה להתמודד עם זה לבד״.
נשכתי את שפתיי.
״טאהיונג, זה שהוא לא שיתף לא אומר שהוא לא סומך עליך.
אבל אני חושבת שהוא מרגיש שהוא צריך להתמודד עם זה בעצמו, מתוך אשמה על כך שהוא תמיד פונה אליך״.
״אני לא רוצה שהוא ירגיש ככה״ ייבבתי בכאב ״אי אוהב אותו ואני רוצה שהוא יפנה אליי תמיד״.
״אני יודעת, אבל זה לא משהו שפשוט אפשר לפתור בהנפת יד. הדברים האלה מחלחלים עמוק בתוך הנפש ויכול להיות שזהו, הוא תמיד ירצה להתמודד עם דברים לבד״.
״מה אני יכול לעשות?״ נשפתי ביאוש.
״רק להיות שם בשבילו, לחזק אותו, לחבק אותו כשקשה״.
נדתי בראשי.
״אחרי שראית מה קרה״ היא אמרה בשקט ״שאלת אותו איך הוא מרגיש?״
״לא״ הודיתי ״כעסתי מידיי״.
היא הביטה בי במבט רך ואימהי.
היא חיבקה אותי חזק ״לך לדבר איתו. אני יודעת שאולי זה דבר שיגרום לך להרגיש מתוסכל, אבל זה מי שהוא, טאהיונג. אם אתה אוהב אותו, תנסה לקבל את זה״.
״תודה, אמא״ לחשתי.
היא נישקה את ראשי ויצאה מהחדר.
מיהרתי אל הסלון למטה.
גונגקוק ישב לצד גיסו והם קילפו יחד תפוחי אדמה.
״היי גיסו, אני יכול לגנוב אותו לשניה?״ הנחתי יד על הכתף שלו.
״תחזיר לי אותו אחר כך, יש לי כאן סל שלם״ היא נאנחה.
תפסתי את ידו של גונגקוק שנראה מבולבל ויצאנו אל החצר.
״אני מצטער״ פתחתי ישר כשבגרתי את הרשת אחרינו.
״על מה?״ הוא השיב בבלבול.
״שהתנהגתי כמו אידיוט. לא הייתי צריך לכעוס עליך ככה״.
״אני זה שצריך להתנצל״ הוא השפיל את ראשו ״אני הסתרתי וזה לא היה בסדר״.
״לא, לא. ״ הנחתי אצבע תחת סנטרו והרמתי את ראשו כך שעיניו הביטו בעיניי ״אני הדפוק פה, השלכתי עליך את החוסר ביטחון שלי במקום שנשב ונדבר על זה, במקום לתמוך בך אחרי הנסיון של גורג״.
הוא נשך את שפתיו.
״אמרתי שטויות שלא התכוונתי אליהם״ לחשתי ״אתה פשוט כל כך חשוב לי ונפגעתי מזה שלא באת אליי ראשון״.
״אני מצטער״ הוא לחש.
נדתי בראשי לשלילה ״בבקשה אל תתנצל. התנהגתי כמו בעל מזעזע, קנאי וחסר ביטחון. מעולם לא נתת לי סיבה להתנהג כך ויצאתי פשוט אדיוט״.
ליטפתי את לחיו בעדינות ״אתה יכול לסלוח לי, בבקשה?״
הוא חייך חיוך נבוך ״אין לי על מה״.
״יש לך. בבקשה?״
״בסדר״ הוא התרומם ונשק ללחיי ״אני סולח לך שהיית אדיוט״.
״תודה״ עטפתי אותו בזרועותיי.
הוא הניח את ראשו בשקע צווארי וידיו נכרכו סביב כתפיי.
״אז אנחנו בסדר?״ הוא שאל בשקט.
״אנחנו בסדר״ ניתקתי אותו ממני מעט כדי להביט בעיניו.
הוא חייך חיוך קטן.
״אני...״ מלמלתי ״אני מבין למה לא פנית אליי, וזה בסדר גמור. אני מקווה שאתה יודע שאני תמיד פה בשבילך ולא משנה מה אתה חושב או כמה אתה מרגיש חסר ביטחון, אני לא חושב כמוך.
אני תמיד פה להקשיב לך להכל.״
״אני יודע את זה״ הוא אמר בשקט ״בלב. אבל המחשבות שלי מנצחות בכל פעם״.
ליטפתי את לחיו ״אני סומך עליך, במליון אחוזים. אני סומך עליך גם שתדע שהמחשבות שלך זה לא אני״.
הוא הנהן ונצמד אליי שוב.
״בוא נלך לסיים לעזור להם לארגן״ אמרתי ונשקתי ברכות לשיערו.
הוא הביט בי בשקט.
התכופפתי ונשקתי לשפתיו.
הוא כרך את ידיו סביב צווארי והחזיר לי נשיקה. ידיי עברו אל מותניו והצמידו אותו אליי יותר.
״הי היי, תתפסו לכם חדר״ אחותי נקשה באצבעותיה לידנו והתנתקנו בחיוך נבוך.
״בעצם לא, בוא גונגקוק אני צריכה עזרה עם התפוחי אדמה״.
היא נכנסה חזרה אל הבית.
נשקתי ללחיו ״אני אוהב אותך״.
״גם אני אוהב אותך״ הוא חייך אליי ונכנס אל הבית גם.
