נקודת מבט טאהיןנג:
הייתם חושבים שעכשיו, כשגונגוק בבית והוא נפגש עם מטפל כל שבוע וכשהחברה עלתה שוב על הגל, אהיה רגוע.
אבל את האמת, שבדיוק ההפך.
בכל החודשים האחרונים הייתי עסוק כל כך בלהיות בן זוג תומך לגוגנקוק, אבא אוהב לקאי ומנהל מתפקד לחברה שלי.
באיזה שהוא מקום, עכשיו, כשהכל בסדר, אני מבין כמה אני לא בסדר.
אני מרגיש מותש.
נפשית.
וזה משפיע עליי פיזית.
אני קופץ באמצע הלילה בבהלה רק כדי להבין שגוגנקוק ישן לצידי והוא בסדר. הוא באמת בסדר.
אז למה אני כל כך מודאג?
למה אני כל כך לחוץ?
למה אני מלא בחרדה כל הזמן?
נאנחתי לך בתסכול וסגרתי את המחשב באנחה. אין שום סיכוי שבאמת אצליח לעבוד היום.
יצאתי אל הגג והבטתי מטה, אל העיר השוקקת.
ניסיתי לקחת נשימות עמוקות ולגרום למוח שלי להבין שהוא יכול להירגע עכשיו.
זה עבד ואחרי כמה דקות של שקט עם עצמי הרגשתי מוכן לחזור אל רצף הפגישות שיש לי.
****
נקודת מבט גוגנקוק:
טאהיןנג נכנס הביתה בדיוק כשהתנור השמיע צפצוף.
הוצאתי את המגש מהתנור וחייכתי אל בן זוגי שהופיע בפתח המטבח.
״היי בייבי״ הוא התקרב אליי ונשק לשפתיי.
״היי״ מלמלתי אל תוך שפתיו.
סקרתי אותו במבטי. שקיות שחורות היו תחת עיניו, שיערו מבולגן מעט ומבט מותש על פניו.
״אתה בסדר?״ שאלתי בדאגה.
הוא הנהן והתיישב לצד האי במטבח.
״סתם יום ארוך״ הוא השעין את מצחו על כף ידו ופלט אנחה.
התקרבתי אליו מאחורה וכרכתי את ידיי סביב כתפיו , משעין את סנטרי על כתפו.
הוא הניח את ידו על ידיי.
״אתה לא נראה טוב״ מלמלתי בשקט ״להכין לך משהו חם לשתות? בדיוק הוצאתי את העוגת שוקולד האהובה עליך מהתנור״.
״אני אשמח״ הוא תפס את ידי על מנת שאבוא מלפניו.
הבטתי בעיניו שהיו מלאות עייפות.
״אבל קודם בא לפה. אני רוצה לחבק אותך״.
חייכתי והתיישבתי על ברכיו כורך את ידיי סביב צווארו שוב.
״בייבי״ הוא מלמל אל צווארי.
״ממממ״
״אכלת היום? הכל היה בסדר?״
״הכל היה מצוין״ אמרתי והידקתי את החיבוק.
״יופי, אני שמח״ יכולתי להרגיש שהוא נושם בהקלה. האם אני באמת גורם לו לכל כך הרבה סטרס?
המשכנו לשבת כך בדממה במשך דקות ארוכות עד שהתרחקתי מעט כדי לבחון את פניו.
״אתה נראה ממש עייף״ אמרתי.
הוא הנהן.
״אתה נראה... אתה נראה מותש״ סקרתי אותו שוב.
הוא נד בראשו.
״ולחוץ״ הוספתי.
הוא חייך חיוך קלוש ״יום עמוס בעבודה״.
״אבל אתה ככה כבר כמה ימים״ אמרתי, מודאג. הוא באמת נראה כאילו מישהו סחט ממנו את כל האנרגיות.
״זה בגללי?״ שאלתי בשקט.
עיניו גדלו ״לא בגללך... אל תחשוב ככה... אבל כן... אני ממש דואג לך״ הוא הודה.
הרגשתי איך משקולת של 5 קילו נוחתת על ליבי.
שמחתי שהוא כנה איתי אבל הרגשתי נורא עם כך שאני מסב לו כל כך הרבה חרדה.
התרחקתי מעט בבושה והשפלתי את עיניי ״אני מצטער״ אמרתי בשקט.
״היי, לא״ הוא תפס את ידי ״אל תתנצל, לא עשית משהו לא בסדר״.
״אני גורם לך להיות לחוץ״.
״אולי אני פשוט טיפוס כזה״ הוא ניסה להתבדח.
חייכתי אליו חיוך שקט ומזויף.
״יש משהו שאני יכול לעשות בשבילך?״
״לחזור לפה״ הוא הצביע על ברכיו.
חייכתי והתיישבתי שוב, כורך את ידיי סביבו.
הקשבתי לנשימות השקטות שלו והרגשתי את שלי מתחילות למהר.
שנאתי את העובדה שטאהיונג השתנה כל כך בגללי. הוא חד משמעית לא היה ככה בעבר.
הוא מעולם לא היה לחוץ כל כך.
אני מניח שאם אספר לו שהתקשיתי עם ארוחת הערב אני אגביר את החרדה שלו.
״עכשיו אתה רוצה עוגת שוקולד?״ שאלתי בשקט.
הוא צחק והנהן אל תוך צווארי ״בסדר״.
הכנתי לשנינו כוסות קפה וחתכתי לו חתיכה מהעוגה.
״אתה לא אוכל גם?״ הוא הביט בי בדאגה.
״אני רוצה שתתרכז בעצמך ותנוח״ אמרתי ״ולא שתעזור לי עם העוגה״.
״אני יכול לעשות את שניהם ביחד״ הוא לקח עם הכפית חתיכה והושיט לכיווני ״רואה?״
פלטתי צחוק חלש.
״אני יודע שאתה עדיין לא מסוגל לאכול מאכלים כאלה, אבל אני פה״ הוא הביט בי ברוך ״עכשיו, תנסה. היא יצאה לך ממש טעימה״.
לקחתי את החתיכה לפי בהיסוס.
טעם השוקולד המוכר מילא את פי והרגשתי את ידיי מתחילות לרעוד.
טאהיונג הניח את הכפית חזרה ותפס את ידיי בין ידיו.
״תסתכל עליי״ קולו היה רך.
הבטתי בעיניו. הן שידרו לי רק אהבה.
״הכל בסדר. אני מבטיח. זאת רק חתיכה קטנה של עוגת שוקולד טעימה במיוחד״.
״אפיתי אותה בשבילך״ לחשתי בפחד ״לא תכננתי לאכול אותה. זה לא.... לא תכננתי את זה״.
״וזה בסדר״ קולו היה אוהב ״חלק מההחלמה זה לא לעבוד רק לפי תפריט מסודר. מותר לך לשבור את השגרה ולנסות דברים. הכל יהיה בסדר.״
הוא נראה כנה כל כך. ידיו, שאחזו בידיי, היו חמות והרגשתי מוגן כל כך כשהוא אחז בי.
נרגעתי לאט.
שחררתי אליו חיוך מודה ״תודה.״
״זה שום דבר״ הוא לקח את הכפית ואכל חתיכה בעצמו ״אתה יודע, זה מזכיר לי כשהיינו בתיכון והיינו יושבים במרפסת אצלי בבית אחרי משמרת ערב שלך אצל גין״.
צחקתי ״אני זוכר שהבטחת לי שאמא שלך מסכימה שתאכל מהעוגה ואז בבוקר היא גילתה שאכלנו והכריחה אותך לאפות חדשה״.
הוא צחק גם ״והיא נשרפה לי״.
״ואז אפית שוב״.
״ואז אכלנו גם אותה״.
צחקתי צחוק משוחרר. ופתאום, העוגה לא נראתה מאיימת כל כך והכל נראה טוב יותר, כי הבעל שלי ישב לידי, אחז בידי, וצחק איתי על שטויות מהעבר.
******
אני מרגיש שעם כל יום שעובר, טאהיונג נראה מותש יותר ויותר.
הוא מנסה להסתיר את זה ממני, אבל אי אפשר שלא לשים לב.
עכשיו הוא יושב על השטיח לצד קאי ובונה איתו מגדל מחלקי לגו.
הוא נראה עייף כל כך.
״טאה״ קראתי בקול נמוך.
הוא הסתובב להביט בי.
״אתה יכול לבוא רגע?״
הוא פסע אחריי אל המטבח. מבטו מודאג.
״הכל בסדר?״ הוא שאל.
״את זה אני צריך לשאול״ הבטתי לתוך עיניו ״אתה לא נראה טוב״.
הוא נאנח.
״אתה נראה ממש מותש. בבקשה תספר לי מה קורה איתך.״
מבט מהוסס עלה על פניו ״אני סתם מרגיש לחוץ בזמן האחרון.״
״כל הזמן? מה מלחיץ אותך?״
הוא התיישב לצד השולחן והביט קדימה ״אני לא בדיוק יודע. אני לפעמיים חולם שאתה לא בבית ואז אני מתעורר ונרגע כשאני רואה אותך לידי. או שאני דואג מזה שלא אכלת, או כשקאי נופל או כשאתה קצת לא מרגיש טוב או ש-״
״או שכל דבר שקורה לי ולקאי?״
הוא הביט בי במבט אבוד ״אתם הכל בשבילי. אני לא יכול להפסיק לדאוג לכם״.
״אבל אתה דואג יותר מידיי״ התיישבתי מולו ״זה לא בריא״.
הוא הנהן.
״זה גורם לך להיות דרוך כל היום ולא לישון טוב״.
הוא הנהן שוב.
״טאה.... חשבת לדבר עם איש מקצוע? מה שעברת בחודשים האחרונים לא היה פשוט כלל. אתה אף פעם לא נותן לרגשות שלך מקום ואולי זה הזמן״.
״כמו פסיכולוג?״
נדתי בראשי ״כן. אני ממש חושב שזה יעזור לך להבין את הרגשות שלך ולהרגיע קצת את החרדה התמידית שאתה נמצא בה.״
״אני אחשוב על זה״ הוא חייך אליי חיוך עייף.
״וגם אני יכול להקשיב״ אמרתי בשקט ״אבל אולי זה לא יהיה אפקטיבי אם אתה תתלונן עליי בפניי״ הוספתי בצחוק.
הוא צחק גם, צחוק עייף.
״אני יודע בייבי, תודה״ הוא ליטף את זרועי.
״עכשיו, למה שלא תלך להתקלח ולישון מוקדם יותר? אתה נראלי צריך את זה״.
הוא התרומם מהכסא ומשך אותי אליו.
״אתה יכול להישאר כאן, בין הזרועות שלי, לנצח?״
״זה יעזור לך להיות רגוע יותר?״
״מממ״ הוא מלמל אל תוך צווארי.
״אז כן״.
״יופי״.
התרחקתי ממנו ונשקתי לשפתיו ״בבקשה תדע שאני פה בשבילך בדיוק כמו שאתה כל הזמן פה בשבילי.״
״אני יודע את זה״ מבטו היה רך ״אתה כל הזמן אופה לי עוגות״.
״אני רק מחזיר לך על זה שאתה כל הזמן אופה בשבילי״.
הוא הרכין את ראשו ונשק לי שוב. נשיקה ארוכה.
״אני אוהב אותך״ אמרתי והתכוונתי לכל מילה.
״גם אני אוהב אותך״.
בלילה,
כשכבתי מולו והבטתי בפניו הישנות, יכולתי לראות שהוא רגוע יותר.
שמחתי על זה.
אני יודע שטאהיונג תמיד דואג לי ולקאי.
תמיד מנסה להיות אבא טוב ובעל טוב.
אבל נראה שהוא השקיע כל כך הרבה אנרגיה בזה שהוא שכח לדאוג לעצמו.
עכשיו זה הזמן שלו לזה.
ואני אעשה הכל כדי לתמוך בו.
טובבסחדךגחחרדתבללדךדחכח
פרק הבא אפילוג🥳🥳🥳🥳🥳
ואז סיום😢😢😢😢😢😢
אבל אפילוג שמח🥳🥳🥳🥳🥳
אבל סיום😢😢😢😢😢
עזבו אני והפיצול אישיות שלי🤦♀️
קויצקוץ לילה טובוש❤️ מחשבות על הפרק?
