"טוב.. אני אקח אותו לבית, אני יכול לנהוג לבד בחיקו של מורה לנהיגה" משכתי בכתפיי והרמתי את פאן, גררתי אותו למכונית. ראוי לציין שכל התחמקות מהכדורים הייתה ממד מגניבה? לקחתי לאחד מהמתים מהם רובה שהיה על הרצפה, לא החזקתי רובה מעולם, ההרגשה לא הייתה שונה מסכין, אבל משום מה ההרגשה הייתה קלה יותר, כאילו.. אתה סך הכל לוחץ על ההדק ו.. זהו, הרגת בן אדם.
אני חושב שהאנשים/שוטרים (מה שהם לא יהיו) לא אהבו שאני מתעלם מהם ורדפו אחריי. מזל שלקחתי רובה.
ביד אחת סחבתי את הגופה של פאן וביד אחת יריתי ברובה בכמה מקומות אקראיים, ביד השמאלית של אחד מהם, ברגל הימנית.של אחד אחר, אני גאה בעצמי שהיו לי גם כמה פגיעות בראש.
האטתי אותם, נשארו משהו כמו 5 שחטפו מכונית וכך מצאתי את עצמי בקרב מכוניות.
הם המשיכו לירות, הייתי מקדימה שלהם ומלפניי הייתה תנועה רבה, לא יעבור הרבה זמן עד שיבינו שהכי טוב פשוט להוריד לי את הגלגל.
ו… זה בדיוק מה שהם עשו- פאק.
המכונית היטלטלה ממקום למקום בתנועת זיגזג במהירות שיא- כן, התנגשתי כבר ב4 מכוניות.
יצאתי לשנייה מהרכב ועצרתי בו מלהמשיך ולאבד שליטה.
לא היה סיכוי להשתמש במכונית אז פשוט רצתי מהר הביתה, הנחתי את הגופה על השטיח המרכזי בבית ורצתי אל המשחקייה.
קבענו בשעה 15:00 וכמובן- איחרתי, אך באופן מפתיע קארל לא היה שם גם.
"לבית ספר הוא מקדים אבל למשהו חשוב במיוחד בצהריים הוא מאחר" גלגלתי עיניים ונכנסתי לבפנים והתיישבתי ליד משחק הוידאו הראשון שראיתי והתחלתי לשחק. אחרי משהו כמו 5 דקות, לא הרבה נתקלתי במשהו מעצבן. או יותר נכון מישהו.
"היי" ריצ'ארד נופף ליידי ונשען על הכיסא שישבתי בו לשחק. קפאתי במקום והוסחתי מהמשחק- נפסלתי. ניסיתי להתעשת ולהתעלם ממנו- התחלתי משחק חדש ונפסלתי שוב.
"אתה ממש גרוע בזה" ריצ'ארד גיחך. עיוותי את פניי בכעס וקיללתי חרישית.
ריצ'ארד גיחך שוב והתיישב ליידי, לייד משחק אחר, נשענתי על השולחן הקטן שהיה מול מסך הטלוויזיה של המשחק.
"זוכר שהיינו משחקים כאן יחד?" אמר ריצ'ארד שכנראה התלהב מהמשחק שנמצא ממש מולו.
"חשבתי שאתה כבר גדול מדיי למשחקי וידאו- בגלל זה הפסקת הרי, לא?" אמרתי לריצ'ארד בהתגרות.
"סתום" הוא אמר והתחיל את המשחק שלו ונפסל מיידית. כל מה שעלה לי לראש באותו הרגע היה: "אתה יותר גרוע ממני, תהיה בטוח."
ריצ'ארד ויתר על המשחק שמולו.
"וזו התודה שלך על כל הפעמים שהגנבתי אותך לכאן?" ריצ'ארד שאל- בהתנשאות, כרגיל. זה היה נכון, כשהוא היה בתקופת שיעורי נהיגה (לפני שנתיים בערך) הוא היה מביא אותי לכאן והיינו משחקים, זה בערך התירוץ היחיד שמצאנו להתחמק מהדברים הרגילים שעלינו לעשות ולצאת לשחק.
