חזרתי הביתה, החלטתי לשאול את ריצ'ארד כמה דברים, למשל מה לעזאזל הולך לקרות ב24 בינואר? מה הולך לקרות לי ולחבר שלי (זהו, חוששני שאלה האנשים היחידים שאכפת לי מהם בעולם הקטן הזה).
עליתי לחדר שלו, היה כבר מאוחר ודיי שקט, הופתעתי שהבית כל כך שקט אפילו בגלל השעה המאוחרת. אף פעם לא כל כך ריק פה בשעה הזו..
עליתי במדרגות בדרך לחדר של ריצ'ארד, "היי" אמרתי לו כשעמדתי בפתח החדר שלו.
ריצ'ארד לא הפנה אליי מבט, הוא ישב בשולחן הכתיבה שלו, הפנה את ראשו מטה, אל כיוון ערמת מכתבים, "אממ?" הוא שאל אותי תוך כדי שהוא כנראה קורא את המכתבים אחרת אין טעם להסתכל עליהם סתם ככה.
"תגיד.. יש לי שאלה" אמרתי בגמגום.
"תמהר ותשאל, אין לי הרבה סבלנות" ריצ'ארד ענה לי.
"מה בדיוק יקרה ב24 בינואר?" שאלתי, פחות בחשש ממקודם.
"אממ.. לא יודע, לא החלטתי עדיין" לא הייתי צריך להביט בעיניו (שהביטו אל עבר המסמכים) בשביל לקלוט שהוא משקר.
"ועכשיו באמת?"
"באמת? לא מספר לך" ריצ'ארד אמר, עדיין לא יישר אליי מבט, ולא נראלי שהוא בכלל מתכנן.
"נו תספר לי..!" התלוננתי ביאוש.
"לא מספר" ריצ'ארד אמר, הוא לגמרי לא הסתכל בי.
"מה כל אלה בכלל?" שאלתי אותו כשהרמתי גבה, קלטתי שהוא לא מעיף מזה את הראש שלו, מה מספיק חשוב בשביל לשים את תשומת הלב של ריצ'ארד אליו?
"מכתבים מהצבא" "מסתבר שהדואר שלנו מחורבן ולא הגעתי לשום ראיון" ריצ'ארד הסביר
"תכננת להגיע??" שאלתי בפליאה, משום מה- לא מדמיין את ריצ'ארד הולך לצבא, בנות היו אומרות שהוא היה נראה טוב במדים אבל חוץ מזה- כלום. אה אולי גם העובדה שכושר לא תהיה לו הבעיה. אם כי אני רואה אותו נכנס ויוצא מכלא צבאי כמה פעמים ביום.
"כן, לגמרי, אמא גם רצתה שאגיע, אבל זה לגמרי היה רעיון מעולה" "אבל הדוור החרא.. "
"אז מה תעשה?" שאלתי מתוך עניין, למה אני מתעניין?
"אשנה את הזמן של הכל- ברור" ריצ'ארד אמר. "יש עכשיו גיוס חובה במיוחד בשבילי- בשביל ה24 בינואר, בשביל שאהרוג את כולם שם, אז שלחו לכולם מכתבים- כולל אותי, זו ההוכחה שכוחות בעולם הזה כל כך מטומטמים!" "פשוט לשבור את כולם!" ריצ'ארד הרים בטעות מעט את קולו במשפט האחרון מהתרגשות.
"איך הם יקבלו את השינוי אם הם יראו שזה אתה?" שאלתי.
"יקוו שאני בא בשביל עסקת שלום או חרא אחר- אין להם ברירה" ריצ'ארד אמר והמשיך להתעסק בשלו- עדיין לא הביט בי אפילו.
"מה אתה הולך לעשות ב24 בינואר?" שאלתי שוב.
"עדיין לא מספר.." ריצ'ארד אמר, חצי מיואש חצי מעוצבן עליי.
"אוקי אוקי, רק ניסיתי שוב את הפעם האחרונה" "אני הולך" אמרתי ועזבתי את החדר.
"ביי" ריצ'ארד נזכר לומר כשהייתי כבר בחוץ.
הלכתי לישון.
