קמתי, לקחתי את הבגדים שפליקס נתן לי (נו אתם מכירים את כל זה כבר) ירדתי למטה ואכלתי ארוחת בוקר, ולהיום- קערה ענקית של נודלס, למי שלא זוכר נותן את הכוח להיות רואה ואינו נראה, דיי כיף סך הכל. למרות שאם אתם שואלים אותי זה כוח לפדופילים, רק פדופיל ירצה שצוטט לאנשים בזמן שלא יראו אותו. אבל אני בכל זאת מסכים שזה שימושי ונחמד, אולי שוב אני אצוטט לטריקס, כשקישרתי את זה למילה 'פדופיל' זה לא עשה לי טוב…. למרות שלא נראלי שאני יכול, כאילו איך אני יכול להוכיח שהוא קורא מחשבות? גם אם הוא לא יראה אותי זה לא ישנה דבר..
בכל מקרה הלכנו לבית ספר, ריצ'ארד שוב עלה על האוטובוס, הסתקרנתי מהפעם האחרונה שראיתי שהוא עולה על האוטובוס במקום להשתגר לבית הספר, אז הסתקרנתי ועליתי גם, כבר חסר נראות כמובן.
כפי שחשבתי ריצ'ארד היה באוטובוס עם חבר שלו, מצאתי לעצמי מקום אחר לחטט בו (פדופיליה?😅) במילא לא היה לי כוח ליום רגיל בבית ספר, אז למה לא לחטט קצת בפרטיות של אחי? (כמובן כמובן ששכחתי שהוא יכול לשמוע כל מה שאני חושב וממש אכלתי אותה כרגע, בוא נקווה שהוא בטוח בזה שאני עדיין בבית ו.. על מה אני מדבר ברור שהוא כרגע יודע הכל- שיט).
ריצ'ארד היה ממש ליד צ'ינג, הייתי יחסית רחוק מהם (כדי שריצ'ארד לא ימצא אותי ישר בטעות וגם שלא.. יהרוג אותי בטעות.) ומהמרחק שהייתי ראיתי כמה צ'ינג מסמיק רק מעצם ריצ'ארד מאחוריו.
"הרבה זמן לא ראיתי אותך ישר על הבוקר" ריצ'ארד היה יותר גבוה מג'ינג הוא התכופף מעט ולחש לו באוזן. כנראה אני לא היחיד שחושב שהקול של ריצ'ארד מצמרר. כאילו ממש מצמרר.
ריצ'ארד חיבק את צ'ינג מאחורה, "הזמנים היחידים שאני באמת יכול להיות אני איתך זה: באוטובוס, בהפסקות ואחרי הלימודים." ריצ'ארד ציין, "אתה רוצה שאני אראה לך עוד קצת מהאני שלי?" ריצ'ארד שאל בחיוך.
צ'ינג נרתע כאילו הוא כבר יודע על מה מדובר, מה שלי היה שמץ הרבה יותר מדיי טוב, אני תוהה אם זה מה שצ'ינג מפחד ממנו. "אני רוצה" הוא אמר לבסוף. רגע מה?? אנחנו מדברים פה על דברים שריצ'ארד עושה, גם אם אנחנו לא מדברים על המקרים הכי גרועים שאפשר זה עדיין ריצ'ארד בואו, הוא לא יסתפק בקצת מאף אחד. איך הוא יכול לומר דבר כזה?
"ככה רציתי לשמוע" ריצ'ארד העלה חיוך מסופק. "אני צריך להיות מאופק" שמעתי את ריצ'ארד אומר לעצמו, לפחות נראלי שזה מה שהוא אמר מהמרחק הזה.
"תחכה ללילה" ריצ'ארד אמר, כן זה לגמרי מה שחשבתי. איזה יופי. דפקתי את ראשי בחלון האוטובוס. רעש הושמע וזה הביך אותי. לפחות לא כולם יכלו להבין מאיפה הרעש מגיע.
ריצ'ארד נישק את צ'ינג בצווארו והם פשוט נשארו מחובקים עד שהגענו אל בית הספר, אני לא נראה ככה עם קארל נכון? כי אם כן זה נראה ממש אבל ממש מביך.
אה אגב, אתם בטח אומרים לעצמכם: 'איזה מגניב זה להיות בלתי נראה על אוטובוס- לא צריך לשלם'. אז נחשו מה- זה בכלל לא משנה, יש הטבות בלהיות מאיים- אוטובוסים בחינם😂 זה לא שאני צריך אוטובוסים לעיתים קרובות, אבל אתם יודעים… בכל מקרה זו הטבה נחמדה.
בכל מקרה ירדנו מהאוטובוס ואני במקום ללכת לכיתה שלי התגנבתי לכיתה של ריצ'ארד, הייתי ממש מאחוריו, הייתי בטוח שהוא הולך להוריד לי את ראש בכל רגע.
הגענו לכיתה, אני מכיר את התלמידים, כולם עבריינים כאלה שם, ונראה שריצ'ארד דיי מוציא מהם את המיטב, או בשפה הפשוטה : הוא דיי מלך הכיתה כזה.
ריצ'ארד התיישב באיזהשהוא מקום (ממש לא אכפת לו איפה לשבת, כאילו שהוא משחק משחק הכיסאות עם המורה) וכמובן הושיב את צ'ינג לידו.
כמו שכבר הבנתי הוא אובססיבי לגבי השיער של צ'ינג, הוא נשען על השולחן שלו ביד אחת וביד השנייה התעסק בשיער שלו.
"לעזאזל אני לא מצליח להתאפק.." שמעתי את ריצ'ארד נאנח.
"ריצ'.." צ'ינג הביט בו, מבין בדיוק מה הוא רוצה.
ריצ'ארד הביא לצ'ינג פליק בראש, אבל אחד כואב, אבל לא כואב מדיי שלא יגרום לו לזעזוע, "מה אמרתי על הכינוי הזה?" ריצ'ארד שאל בפנים זעופות.
"מצטער.. שכחתי.." צ'ינג מלמל.
"הסליחה שלך לא עוזרת לי, אני לא רוצה לשמוע את זה יותר שמעת??" ריצ'ארד זעף טיפה יותר.
"בסדר.." צ'ינג נראה כל כך מקופל כאילו ריצ'ארד הולך להרוג אותו, למרות שאין סיכוי שזה היה קורה, ריצ'ארד רכושני מדיי בשביל להרוג אותו.
ריצ'ארד תפח בראשו של צ'ינג, "ילד טוב" הוא אמר בחיוך קורן.
המורה בדיוק נכנס, תמיד תהיתי לעצמי איך נראה המורה של ריצ'ארד, ואיך הוא מצליח להתמודד עם הכיתה הפושעת הזו.
המורה היה בעל שיער שחור בתספורת פרועה, עם נמשים, הוא היה רזה וגבוה ורוב הפריטים שהוא לבש היו בצבע שחור.
נראה שהתלמידים די מכבדים את המורה, תכלס' הוא נראה די מגניב, למה המורה שלי זקן וכעסן?
כולם הסתדרו במקומם כשהמורה הגיע והתחילו בשיעור, אוקי כמעט התחילו בשיעור, "ריצ'ארד וצ'ינג, שוב החלפתם מקומות? תחזרו בבקשה למקומכם הקבוע" המורה התעקש, אוקי אז גם המורה הזה אידיוט, אבל אני מעדיף שהוא יהיה אידיוט ויראה נעים לעין מאשר שגם יהיה אידיוט וגם זקן ומכוער.
"המורה כבר דיברנו על זה.." ריצ'ארד אמר בהתלוננות ילדותית. "זה לא יקרה.." הוא המשיך להתלונן כשהתנדנד על כסאו.
"ריצ'ארד, גן לי.." כנראה השם של התלמיד שישב לבד במקום בו ריצ'ארד וצ'ינג התיישבו "נתן לך לשבת במקומו מרצונו האישי?" המורה שאל, לריצ'ארד לא היה אכפת מזה, נראה שלמורה היה מושג כמה לא אכפת לו, אבל בכל זאת רצה להכניס בו לאט לאט קצת מוסר, לא נראלי שהדבר אפשרי.
ריצ'ארד גלגל עיניים ואז אמר; "בטח המורה, הוא זה שביקש שנחליף".
גן לי קם ממקומו ה'חדש' ואמר בעצבנות: "זה לא נכון! ממש לא רציתי להחליף"
"מה..?" ריצ'ארד שאל בתמימות, "אמרתי שאני אהרוג אותך אם לא נחליף, ואז פתאום ממש רצית להחליף" ריצ'ארד אמר, "אני רק הסכמתי" הוא אמר במשיכת כתפיים.
גן לי שחק שיניים והמורה הורה להם להפסיק, "אוקי הבנתי, נטפל בזה אחר כך, עכשיו בואו נחזור לשיעור." המורה אמר ובאמת התחילו בשיעור.
אני מצאתי בדברים שעמום כבר וברגע שמישהו יצא לשירותים תפסתי את ההזדמנות לצאת, רק חבל שהיחיד שיצא לשירותים זה היה ריצ'ארד, אני שונא שהוא קורא הכל, אני שונא שהוא יודע שאני רוצה לצאת עכשיו, וגם את העובדה שהייתי כאן מלכתחילה.
יצאתי יחד עם ריצ'ארד כי איכשהו הייתה לי תחושה שאף אחד מלבדו לא הולך לצאת ולא רציתי להסגיר את עצמי בטעות.
"אח קטן מה אתה עושה פה?" ריצ'ארד שאל בדיוק כשיצאנו מהחדר, הוא קצת דחק אותי לקיר, משהו שהיה שובר לאנשים אחרים את עמוד השדרה אבל לא לי.
"כ-כלום" גמגמתי מתוך כאב קל.
"והפעם באמת?" ריצ'ארד שאל בהרמת גבה.
"באמת כלום!" התעצבנתי, "אתה כבר יודע לבד לא?" אמרתי כשהצבעתי על ראשי, מסמל את מה שנותן לו לקרוא לי את המחשבות.
ריצ'ארד שתק לכמה שניות (כנראה מנסה לקרוא לי את המחשבות), הוא גיחך למעט כשסיים, "וואו" "ממש משעמם לך היום" ריצ'ארד אמר בפליאה ושיחרר אותי עם חיוך זחוח על פניו. תפסתי את ההזדמנות והלכתי לכיתה שלי.
