התקלחתי באחד מתאי המקלחות שם וחזרתי הביתה, אכלנו ארוחת ערב (שבה כולם שתקו משום מה- אפילו אמא, כאילו הייתה עסוקה בלהבין מה עבר עליי היום דרך קריאת מחשבות, נראלי שאני מצליח לקלוט דיי טוב מתי קוראים לי את המחשבות ומתי לא- יאיי- *אנחת יאוש *).
שתקתי גם אני, לא היה לי שום אינטרס ליצור שיחה עם היצורים האלה (לא שאנשים רגילים טובים יותר, אולי להפך, אבל זה לא הופך אותם לטובים).
"אז לכולם היה יום טוב היום" אמא אמרה לבסוף, טוב, לפחות לא הייתי היחיד שהמחשבות שלו נקראו והפרטיות שלו נפרצה.
"כן" אני וטריקס אישרנו יחד, אני מפחד וטריקס מתמימות, "כן.." ריצ'ארד אמר באיחור, החוצפן הזה.. נראלי שאחרי שהוא קרא לי את החלום הוא אפילו יותר עף על עצמו.
התארגנתי לשינה, עוד יום עבר ומתתי ללכת לישון, הייתי עייף גמור, ברגע שנשכבתי על המיטה שמעתי דפיקה בדלת חדרי- מה שהיה לי ברור שה שזה לא היה טריקס, הרי הוא היה מתחיל בבדיחת טוק-טוק במקום לדפוק. וריצ'ארד לא דופק- לא רוב הזמן בכל אופן. היה לי כבר ניחוש בראש מי זה. קמתי בבהלה.
"היכנסי" אמרתי ואימי כנכנסה לחדר.
"אממ?" אמרתי כשלא יישרתי אליה מבט אפילו, לא הייתי מעוניין בדבריה, רציתי רק לישון.
"יש לי סיפור לספר לך" אמא אמרה לי, הייתי בטוח ששמעתי לא טוב, "אמא.." אמרתי ולא יכלתי שלא להוציא גיחוך מפי, "אני דיי בטוח שעברתי את שלב ה'סיפור לפני השינה'." אמרתי כשפעימות הלב שלי מעט נרגעו, ממש ניסיתי לשכנע אותה שתעוף לי מהעיניים. לא היה לי כוח לכלום, בטח שלא לסיפור מפחיד סטייל מדורה עם חברים באמצע הלילה.
"ששש" אמא שמה יד על פי, השתיקה אותי והושיבה אותי על מיטתי, "פשוט תקשיב" היא אמרה בחיוך.
"מוזר, הפעם היא מתעקשת שאני אקשיב למרות שאני עייף מדיי, אבל בחלום היא אישרה לי ללכת לפגוש את קארל בזמן שהייתי צריך לעשות משהו אחר (להסתכל על זוועות), למה עכשיו היא מכריחה אותי? אולי עוד שבועיים היא תראה אותי באור אחר?" חשבתי לעצמי בראשי.
"כשעייפים החומר נכנס בצורה הטובה ביותר לראש" אמא אמרה לי, כנראה קראה את מחשבותיי, היא אמרה כשהחיוך לא ירד מפניה.
"אז אתה מקשיב?" היא שאלה אותי, ממתי היא שואלת ולא מחליטה בעצמה?
"בלית ברירה.." נאנחתי.
"אוקי אז ככה, יום אחד היה לי ול'אלפא' משעמם" אלפא זה שם הארגון אם תהיתם לעצמכם, "בתור פעילות להפיג את השעמום הלכנו להפעל בית חולים (וגם כי זה מצחיק לראות אנשים מתים מחולי)" עיצבן אותי שהבנתי אותה בעניין הזה.
לקחנו את זה ברצינות, למדנו רפואה, יותר נכון.. התחלנו.." אמא התחילה קצת לגמגם, כאילו הובכה.
