נרדמתי, אני לא יודע מה עובר על המוח שלי אבל הרגשתי שהוא מתחבר לזה של ריצ'ארד, איכשהו יצא ככה שחלקנו את אותו חלום.
נ.מ ריצ'ארד:
התכסיתי בפוך שלי ונרדמתי, חשבתי שאשן טוב הלילה אבל היה לי סיוט. סוףסוף משהו ממשי אחרי הנבואות הבלתי פוסקות האלה.
נרדמתי.
מישהו או יותר נכון מישהי קראה לי, הקול שלה היה מחריד! הקול הזה כל כך עיצבן אותי.
"תפסיק… לרצוח.." היא קראה.
"תפסיק.." לרגע תהיתי איפה אני ואז נזכרתי שזה רק חלום, המקום הרחב בו עמדתי התחלק לכמה זירות מרחפות בגודל 10/10.
בזירה אחת עמדו כל הכיתה שלי, כאילו הם רבים או מחפשים אחרי מישהו.
בזירה השנייה ראיתי את המשפחה שלי, אמא הייתה בדיוק באמצע להרביץ לטריקס והוא נראה כאילו הוא מנסה לפענח מה שקרה, אה וקן היה חסר.
בזירה השלישית ראיתי שוטרים מתווכחים, ללא ספק הרעש שהם עשו היה משמעותי כאן, הם התווכחו ברמה שנראה כאילו בא להם להרביץ אחד לשני.
אבל הקול הכי חזק כאן, היה שלה, מלאכית בלבן, רזה עם פנים כמעט שלדיות ועיניים אפורות מהסוג שאפשר לחשוש האם היא עיוורת.
אני והיא עמדנו יחד בזירה המרכזית, יש לה מזל שזה היה רק חלום, במציאות לא הייתי לעולם עומד ליד השלד הזה.
היא המשיכה לדבר את דיבורי ההבל שלה, אני גלגלתי עיניים בכל פעם שהוציאה משהו מפיה.
"אם לא תעצור מעצמך.. מישהו יעצור אותך" היא אמרה בקולה החנוק.
כן בטח, אני לא מאמין בשטויות האלה, שמישהו יעצור… אותי? זה הצחיק אותי, ברור שאף אחד לא יכול.
לפתע באיטיות הופיע מישהו מצללי הזירה, בעזרת ראייה רגילה יכולתי לראות רק את העיניים שלו/ה, הם היו צבעוניות וזוהרות, כאילו מישהו תקע לשני העיניים האלה שני דגלי גאווה מפוצצים בנצנצים.
עיניו/יה היו צעירות ומלאות צינה.
ניסיתי להשתמש באחד מהכוחות שלי כדי לראות את הדמות בשלמותה, ברגע שניסיתי- התעוררתי. לעזאזל.
מעניין מי זה היה… הייתה לי תחושה שזה מישהו ממש חזק, אבל עדיין אין סיכוי שזה יהיה מישהו חזק מספיק בשביל להציל את העולם הזה מהגורל שנקבע לו.
נ.מ קן:
הבוקר הגיע, פליקס העיר אותי ובחר לי את בגדיי, חולצה שחורה ומכנסיי ג'ינס ירוקות, כנראה הוא בחר את המכנסיים האלה בגלל כמות הכיסים שבהם, אחרי הכל אני יוצא היום בלילה, וכיסים זה שימושי.
התמתחתי, נכנסתי להתקלח, התלבשתי ושוב התמתחתי.
ירדתי לארוחת בוקר, אכלנו גלידה, נכון שאני נשמע ממש חסר התרגשות יחסית לילד שקיבל גלידה לארוחת הבוקר שלו? אז כן, ככה בערך הייתי.
"איך ישנתם?" אמא שאלה, הנהנתי בחיוביות שישנתי טוב למרות שהחלום שחלמתי שריצ'ארד חלם היה…. הזוי, ומוזר, ושוב הזוי.
"ישנתי מעולה!" טריקס אמר ואמא לראשונה התייחסה אליו וענתה לו: "יופי חמוד" בחיוך, אם אתם שואלים אותי אין מוזר מזה. אגב ריצ'ארד בכלל לא ענה.
מה איתך חומד?" אמא פנתה לריצ'ארד.
"אהה…. אני.. בסדר" ריצ'ארד לקח כפית של גלידה והכניס לפה.
"אתה יודע חומד, לא ממש קלטתי מה נסגר איתך"
"אממ..? מאיזו בחינה?" ריצ'ארד שאל כשהכניס עוד כפית של גלידה לפיו.
"מי בדיוק הבן זוג שלך? וממתי אתה בי?" רק המשפחה שלנו תפתח שאלות על להט"ב בפומבי.
"אז? מי החבר שלך? צ'ינג או ריין?" אמא שאלה.
"אמממ… אף אחד מהם" ריצ'ארד קבע בתמימות גמורה בזמן שכפית הגלידה מונחת על פיו. "צ'ינג הוא שק האיגרוף שלי וריין הוא שקית הדם שלי" ריצ'ארד הוסיף, עדיין בפרצוף תמים- אני לא יודע איך אפשר לומר דבר כזה בתמימות.
"זה למה אני לא צריך את קן יותר" ריצ'ארד קבע, "וטוב שכך" מלמלתי וגלגלתי עיניים.
"בשבילך..? טוב אני לא בטוח" ריצ'ארד אמר, על מה הוא מדבר? ברור שזה טוב לי!
אמא לפתע גיחכה גיחוך קטן, "טוב לך?" אמא שאלה את ריצ'ארד בטון רך.
"בהחלט, כרגיל, אבל את כבר יודעת, אני לא מסתפק במועט" ריצ'ארד אמר ואמא הנהנה בהסכמה, "באמת גדלת כמו שצריך.." היא אמרה בקול חלוש, כאילו אמרה יותר לעצמה, אבל זה נשמע עד לריצ'ארד, "תודה תודה" הוא ענה בגאווה העצמית הרגילה שלו.
במילים אלו יצאנו לבית ספר, אבל ריצ'ארד לא בא, "נו אנחנו נאחרר" ניסיתי להקים את ריצ'ארד ולגרור אותו איתי אבל לא הצלחתי.
"אני לא הולך היום" ריצ'ארד סיכם ועזבתי אותו.
"אה בגלל הראיון הזה של הצו ראשון?"
"בין היתר.." ריצ'ארד ענה ואני משכתי בכתפיי, הולך לכיתה שלי.
