כשהאהבה מסתבכת

פרק 1- בקרוב :)

אוליביה
שלושה חודשים לאחר מכן

***

"אוליביה!" שמי הידהד בכיתה, כשפקחתי את העיניים ראיתי את המורה לאנגלית עומדת מול השולחן שלי עם ידיה על מותניה, ומבטה הזועף נעוץ בשלי.
"זאת כבר הפעם השלישית השבוע שאת נרדמת בשיעור." העירה לי בכעס, עכשיו שמתי לב שכל הכיתה מביטה במתרחש.
"מצטערת," אמרתי והרמתי את ראשי מהשולחן.
היא הסתובבה וחזרה לכתוב על הלוח.

כשראיתי אותו לפני כמה דקות היו כתובות עליו בקושי עשר מילים, עכשיו הוא מלא לגמרי ולא ידעתי מאיפה להתחיל להעתיק.
כשנגמר השיעור יצאתי מהכיתה עם סטייסי, החברה הכי טובה שלי.
כשיצאנו מהכיתה פגשנו את החבר שלה ג'ייסון, שבדיוק יצא מהכיתה שבו למד אנגלית, ובדרך לבחוץ את אחיותיו התאומות, מאדי ואשלי.

התקדמנו עוד קצת אחרי המבנה של השכבה שלנו והגענו אל המקום שבו אנחנו מבלים כל הפסקה-מגרש קטן עם דשא וסככה מעל.
התיישבנו על הדשא בסוג של מעגל, ובדיוק כשהתכוונתי לספר להם על מהלך השיעור נשמע צלצול הטלפון שלי.
הוצאתי אותו מהכיס, ועל תג השם ראיתי את שמו של החבר שלי, מייקל.
חייכתי לטלפון המצלצל ועניתי לשיחתו.

עברו כבר שלושה חודשים מאז שהוא טס לניו יורק בגלל העבודה של אמא שלו. אנחנו מתקשרים אחד לשני כל יום, ואני שמחה שהוא לא שוכח את זה.
שמתי על רמקול כדי שכל החבורה תוכל לשמוע והנחתי את הטלפון על הרצפה באמצע המעגל שלנו.
"היי!" קראו כולם אל הטלפון.
"היי," אמר מייקל, "וואו, כולם פה." התפעל.
"מה קורה אחי? לא דיברנו שנים." אמר ג'ייסון ולקח את הטלפון מהרצפה.
"ג'ייסון, דיברת איתי לפני שעה." ציין מייקל וצחק.

"עברה רק שעה?! אני לא אשרוד פה יותר, הביאו לנו משהו כמו טריליון שיעורי בית!" התלונן ג'ייסון.
"הבית ספר הזה אמריקאי מידי בשבילי. אני לא חושב שאפשר להתרגל לחרא הזה." התלונן גם מייקל.
הוא סיפר לי שבבית ספר החדש שלו בניו יורק זה באמת בית ספר אמריקאי כזה, ממש כמו בסרטים. עם נבחרת מעודדות, ושקוראים למורים מיס לפני השם הפרטי שלה, ויש תלבושת אחידה "קפדנית מידי" כמו שהוא טוען.
הבנות צריכות ללבוש חצאיות וחולצת בית ספר אחידה והבנים משהו שנראה כמו חליפה.

"אני חושב שיש משהו בין אמה וזאק." עדכן ג'ייסון את מייקל.
"טוב ג'ייסון, מה לקחת את מייקל לעצמך," חטפתי בחזרה את הטלפון והנחתי אותו חזרה על הדשא.
"לא יודע," ענה מייקל.
"מה לא יודע?" שאלה סטייסי בבלבול.
"מה? אה, לא אתם, דיברתי לאואן."
"יואו, תביא לי לדבר איתו," ביקשה אשלי.
"את מדברת איתו כל יום!" הכריזה מאדי.
"לא נכון." מחתה.

"אז למה את מסמיקה שאת מתכתבת עם מישהו?"
"שתקי מאדי," חיוך קטן צץ בפניה של אשלי וראיתי שהיא מנסה למחות אותו, ולחייה האדימו מעט, "נכון, אנחנו מתכתבים," אישרה. "אבל לא כל יום."
"אני מתגעגעת אלייך אואן שלי," ג'ייסון חיקה את קולה של אשלי ואשלי דחקה בו מרפק. "אוי, פוצי מוצי." צחק.
"נו אואן, בוא רגע יקרצייה!" צעק מייקל בצד השני של השיחה.
"נו מה?" נשמע קולו המוכר של אואן מעבר לקו.
"יודע מה? לא צריך..." התגרה בו מייקל, "אני פשוט אגיד לאשלי שאתה-"