כשהאהבה מסתבכת

פרק בונוס 1 :)

שמונה שנים לאחר מכן 

'צריך לקום להעיר את הילדים." הודעתי למייקל וניסיתי להשתחרר מאחיזתו, אך הוא לא נתן לי.
"עוד חמש דקות." הוא פלט רטינת יאוש והצמיד אותי קרוב יותר אל גופו על מזרון המיטה.
"הם יאחרו ויאשימו אותך." הזכרתי לו, אבל נצמדתי יותר אל חום גופו, קברתי את פניי בחזהו ושאפתי את ריחו.
לאחר כמה דקות הדלת נפתחה בחבטה, האור נדלק ומילא את החדר ועצמתי את עיני בחוזקה להמנע במפגש איתו.
"אמא, לא הערתם אותי!" שמעתי את קים מאשימה, פקחתי את עיני והסתגלתי לאור.
היא עמדה בקצה החדר, כשידיה משולבות על חזה, ומבט קשוח על פניה. כאילו עומדת לצאת למרד.

השתחררתי מזרועותיו של מייקל והשתחלתי מתחתן. "תאשימי את אבא שלך." תיקנתי אותה וניגשתי לשירותים, לקחתי את מברשת השיניים שלי ומרחתי מעט משחה.
"ככה את מוכרת אותי?" מייקל הגיע גם לשירותים וכרך את זרועותיו סביב מותניי, המטיר נשיקה בודדת לראשי ולקח גם הוא מברשת.
לאחר שצחצחנו שיניים והתארגנו מייקל הלך להעיר את הקטנה שלנו, היילי, בזמן שאני בדקתי מה קורה עם קאי וקים.
נכנסתי לחדרה של קים, שבדיוק ישבה בשידה שלה ועיגלה את ריסיה במעגל, ואחר כך מרחה מעט שפתון על שפתיה העבות.
"את יפה כל כך." חייכתי מפתח הדלת כשצפיתי בבתי, שאני בטוחה שעד לפני שבוע הייתה בת שבע.
הזמן טס.

"כולם אומרים לי שאני דומה לך כשהיית בגילי, זה נכון?" היא שאלה כשקמה מהשרפרף שישבה עליו והתחילה לסרק את שיערה.
"מי אמר לך?" שאלתי, לא מפני שזה לא היה נכון, אלא מסקרנות.
"סבתא, סטייסי, שון, וגם אבא אומר שאני מזכירה לו אותך כשהיית יותר צעירה." היא הסבירה והחזירה את המברשת למקומה בשולחן המבולגן.
"באמת היינו דומות." אישרתי.
אפשר להגיד שבחיצוניות קים הייתה גרסה שנייה שלי.
שיערה הבלונדיני הגיע עד אמצע הגב, האורך שבו היה כשהייתי בגילה, היא קיבלה את העיניים הכחולות שלי ושל מייקל, והייתה בערך בגובה שבו אני הייתי.
שמתי לב שהחדר שלה מבולגן, השמיכה הייתה מגולגלת לכדור על המיטה, על הרצפה היו המון בגדים ועל השולחן כיסו יותר מידי דפים ושטויות.

"לא אמרת אתמול שתסדרי את החדר?" שאלתי בגבה משועשעת כשהיא נאנחה.
"הוא עדיין לא מבולגן מספיק בשביל לסדר אותו." טענה בזמן שסקרה את הופעתה במראה.
"מתישהו את תצטרכי לסדר אותו." אמרתי לה. "מה עם אח שלך?"
"אה, כן, הוא עדיין ישן." היא מלמלה באדישות ולא ייחסה לכך חשיבות.
"והתלוננת שלא מעירים אותך." מלמלתי וצחקתי לעצמי, בזמן שאני עוברת לחדרו של קאי.
ראיתי אותו שרוע במיטתו, שיערו נפרע על מצחו בזמן שהוא לבוש בפיג'מה.
התקדמתי אל מיטתו והעברתי שיער מפניו, ליטפתי אותו ולחשתי, "קאי, יש לך בית ספר."
"עוד מעט, אין לי כוח." הוא גנח והטיח כרית על ראשו, כבשתי צחוק והורדתי אותה ממנו.

"יש לך רק עשר דקות להתארגן, כדאי לך למהר." שיקרתי וצפיתי בו מתפתל במקומו עד שעיכל את דבריי וקם מהמיטה. "מי מתארגן בעשר דקות?" הוא התלונן ושפשף את עיניו, ניגש לארונו ובחן אפשרויות ללבוש.
"אתה תצטרך." עניתי, ובמילים אלה השארתי אותו להתארגן ויצאתי מחדרו.
"שלום, יפה שלי." חייכתי אל היילי שיצאה מחדרה עם תיק ורוד תלוי על גבה ומייקל יוצא אחריה.
"את מוכנה ליום הראשון שלך לכיתה ג'?" שאלתי והיא הנהנה במרץ.
"אני רוצה  שלילי תבוא אליי מחר." היא ביקשה בהתלהבות, מזכירה לי את החברה שלה, שהפכו לחברות מהגן.
"בטח, לילי תמיד מוזמנת." השבתי וקמתי על רגליי, כעבור כמה דקות מייקל ואני הכנו כריכים במטבח בזמן שהיילי ישבה בסלון וצפתה במה שהיה משודר והתאומים בדיוק ירדו.