כשהאהבה מסתבכת

פרק 30 (ספיישל) :)

מקווה שאתן מוכנות, הפרק הזה הולך להיות שוק רציני.
                      -----------------

שבוע לאחר מכן
נקודת מבט סטייסי:

הסתכלתי על שני הפסים בבדיקה על שיש הכיור ודמעות עלו לעיני.
זה לא יכול להיות.
זה לא יכול להיות.
זה לא יכול להיות.
זה לא יכול להיות.
נשמתי עמוק ולקחתי בדיקה נוספת, ולאחר שגם היא יצאה חיובית קרסתי לרצפת השירותים כשדמעות מציפות את עיני.
זרקתי את הבדיקה לפח, כאילו שזה יעזור.
אני לא יכולה להיות בהריון בגיל שמונה עשרה.
אני צעירה מידי.

עוד לא סיימתי בית ספר!
הדמעות המשיכו לרדת ללא הפסקה לאחר שעשיתי גם את הבדיקה השלישית שלי, שלא גרמה לאף שינוי בתוצאה.
אני לא יכולה להיות בהריון. אני לא בנויה להיות אמא.
ועוד יותר גרוע, אני לא רוצה לדעת מה תהיה התגובה של ג'ייסון.
בעיקר בגלל הפרט הקטן והשולי: שהוא לא האבא.

לא ידעתי מה לעשות במצב הזה ובכיתי בהיסטריה, אף אחד לא היה בבית כך שלא שמעו אותי.
לא יכולתי לספר לאף אחד על כך והמשכתי לבכות למשך השלוש שעות האחרונות.

לאחר שחזרתי מהרופאה מצב הרוח שלי נעשה אפילו יותר גרוע.
היא אישרה בוודאות שאני בהריון, ושזה טרי.
מה שאומר שג'ייסון לא האבא מפני שלא קיימנו יחסי מין המון זמן.
החשש שלי היה נכון.
אלוהים.
נאנחתי ובשנייה שחזרתי הביתה מהרופאה הרגשתי קושי בלנשום, נצמדתי לקיר ליד הדלת וירדתי לישיבה.
התחלתי לנשום עמוק עד שנרגעתי.
כמות הדמעות שבזבזתי בשעות האחרונות הייתה בערך פי שתיים ממה שבזבזתי בכל חיי.

בכל השבועיים האחרונים הרגשתי נורא בגלל מה שקרה לי, ונאלצתי לשקר לחברים הכי טובים שלי שזה בגלל ההורים שלי.
זה לא שמה שקורה בין ההורים שלי תורם למצב, אבל הם לא היו הסיבה העיקרית למצב רוח שלי.
הכל בגללו.
כיסיתי את פניי וידיי עלו לתפוס בשיערי בתסכול וחוסר אונים.
דפיקה על הדלת הקפיצה אותי עד מוות והנחתי את ידי על ליבי מבהלה, הסתכלתי בעינית הדלת, וכאילו העולם שונא אותי ראיתי שם את ג'ייסון, מחזיק בזר פרחים.
זה לא יכול להיות גרוע יותר.
איך אני אוכל להסתכל לו בעיניים?

תכננתי לעשות כאילו אף אחד לא נמצא בבית, אבל לאחר שהעפתי מבט נוסף אל ג'ייסון המחכה בציפיה שהדלת תפתח לא יכולתי יותר ופתחתי את הדלת.
אני רק מקווה שלא יקרה שום דבר חריג.
מהשנייה שהדלת הפסיקה להפריד ביני לבינו פניו נפלו.
"מה קרה?" הפרחים החליקו מידו והוא הביט בי בדאגה, כנראה שם לב לבכי שלי.
כלום." שיקרתי במצח נחושה. "הבאת לי פרחים?" ניסיתי לשנות נושא בהתלהבות והתכופפתי להרים את הפרחים, אך ידיו תפסו את מותניי והניפו אותי באוויר.
הוא הצמיד אותי אליו ורגליי נכרכו סביב מותניו.
"תדברי איתי, בייבי." הוא ביקש וליטף את שיערי.