כשהאהבה מסתבכת

פרק 12- ארץ עיר :)

כשקמתי כמה שעות לאחר מכן, הרגשתי גוף חם ומוכר עוטף אותי. התרוממתי וראיתי שנרדמתי על מייקל.
קמתי במהירות והתיישבתי לידו, מנסה לא להעיר אותו.
הייתי עושה הכל כדי להטמן בזרועותיו של מייקל שוב.
לא ידעתי מה השעה, ורק לאחר כמה שניות שהבטתי סביב נזכרתי שאני בתוך הכיתה הנעולה והמסריחה הזאת, מלאת העובש.

עיני רפרפו על קירות הכיתה עד שנתקעו על שעון קיר שהיה תלוי, אך השעה הייתה תשע וחצי בבוקר, וברגע הזה הבנתי השעון לא מכוון.
החלון בכיתה הראה את החושך המסתורר בחוץ.
ישבתי עם רגליים כפופות וראשי טמון ביניהן,
מתה משיעמום.
לפתע ראיתי משהו קטן ומגעיל מתקרב אליי.
לא יכל להיות גרוע מזה.
זה היה ג'וק.
אם יש משהו שאני לא סובלת זה ג'וקים.
הוא התחיל להתקרב אליי לאט לאט וקפצתי ממקומי. רצתי ונעמדתי על השולחן הקרוב ביותר.
הג'וק החל לקפוץ וצרחה נפלטה מפי כשאני עומדת על שולחן וכמעט נופלת.

"מה קרה?" שמעתי את קולו הלחוץ של מייקל, נראה שהוא התעורר מהצרחה שלי.
"יש פה ג'וק!" צרחתי כשהוא המשיך לנתר.
"חכי שם." מייקל קם מהרצפה כששיערו הפרוע מעט נופל על מצחו והוציא כוס פלסטיק ריקה מהתיק שלו.
אלוהים יודע למה יש לו כוס בתיק.
הוא התקרב בזהירות לג'וק שהפסיק לנתר והניח עליו את כוס הפלסטיק.
נשמתי בהקלה וירדתי בקפיצה משולחן העץ.
"אני שונאת ג'וקים." מלמלתי בגועל.
"אני יודע." הוא אמר בנימה רכה, ליבי התחמם.

מייקל לקח את הכוס עם הג'וק ופתח את החלון.
"אתה זורק אותו מהחלון?" שאלתי,
"את מעדיפה אותו פה?" הוא גיחך.
"לא." הנדתי את ראשי בהחלטיות ובלעתי את הגוש המר בגרוני כשהג'וק נזרק אל מחוץ לחלון.
"תודה." התיישבתי על השולחן ומייקל סגר את החלון.
"בכיף." הוא מלמל וחזר לשבת על הרצפה.
כשאני חושבת על זה, אמרתי למייקל תודה היום הרבה פעמים.
"אתה חושב שמחפשים אותנו?" שאלתי לפתע,
"אני חושב שהם חושבים שסתם הברזנו." הוא ענה בפשטות.
תכלס, כנראה שזה באמת המצב.
"אני לא אשרוד פה." רטנתי בייאוש.
"רק עוד כמה שעות." הוא ניסה לנחם אותי.

הרגשתי חסרת אונים. למה אף אחד לא נכנס אלינו כבר? אפילו ניקול הזאת שכחה מאיתנו.
"מה זה?" קמתי מהשולחן והתקדמתי לקצה החדר, ליד החלון. התכופפתי לרצפה וראיתי מטען לבן.
"מייקל! יש פה מטען!" הכרזתי בשמחה.
"באמת?" הוא התקדם לעברי במהירות והושטתי לו את המטען שהיה על הרצפה.
"פאק." הוא מלמל והשליך את המטען חזרה לרצפה בעצבים. "זה לא מתאים לטלפון שלי."
נאנחתי בעצבים והתיישבנו זה מול זה על הרצפה המטונפת.

שיערתי שעברה שעה מאז התקרית עם הג'וק, ובזמן הזה אני ומייקל הספקנו למות משיעמום, אבל אז החלטנו לשחק ארץ עיר כדי להעביר את הזמן. זה הרגיש כאילו הזמן נעצר מלכת ואנחנו תקועים פה כבר ימים ולא רק כמה שעות.
"סטופ." אמרתי למייקל.
"יצא ו'." ענה.
השלמנו את כל הקטגוריות עד שנתקענו בחיה.