כשהאהבה מסתבכת

פרק 24- בלונדינית מתנשאת :)

"את לחוצה?" מייקל שאל אותי בשעה שלקח את הפנייה ימינה, פניו היו ממוקדות בכביש, אבל מדי פעם הציץ אליי.
לקחתי נשימה עמוקה וניסיתי להרגע. "קצת." עניתי בקול מעט צרוד שנשמע שיקרי ביותר.
אני לחוצה בטירוף.
"הי," ידו של מייקל הונחה על הירך שלי, מחווה קטנה אך משמעותית עבורי.
המחווה הזאת הראתה לי שהוא תומך בי ומעודד אותי.

"אין לך מה להיות לחוצה." הבטיח לי וליטף את רגלי, ואיכשהו נהג עם יד אחת והתרכז בנהיגה תוך כדי. "את תהיי טובה." הוא שלח אליי חיוך קטן וחזר לנהוג בכביש. "מה זה טובה? את תהיי מטורפת."
פלטתי גיחוך קטן וכל כך רציתי לנשק את מייקל כרגע.
"אתה חמוד." חייכתי לעצמי וניסיתי לשכנע את עצמי שהכל יהיה בסדר.
"רק חמוד?" מייקל זייף שוק וצחקקתי מהניסיון שלו לסחוט מחמאות.

"חנפן." יריתי בשעשוע ונשענתי לאחור במושב. "אבל אם אתה מתעקש... אתה גם חתיך, מושלם, ג'נטלמן..." מניתי את תכונותיו של מייקל, למרות שיש עוד מיליון, ושמעתי אותו מגחך. "להמשיך?" שאלתי.
"הייתי אומר שכן, אבל בדיוק הגענו." האוטו המושכר שלנו נעצר בחנייה והבנתי שהגיע הזמן ללכת.
השמש החמימה של ניו יורק סינוורה אותי והסתרתי אותה עם כף ידי כמו כובע מצחיה, האוויר היה חמים ונעים.
זה היום הראשון למחנה כדורעף, אני אשקר אם אגיד שאני לא לחוצה, כי אני לגמרי כן.

תכננתי להגיע במונית, אך מייקל טען שהוא לא סומך על המוניות ולא רצה שאהיה לבד במונית, אז הוא שכר לנו רכב לשבוע הקרוב.
אני מאוהבת בו.
כששמתי לב למבנה הגדול שניצב מולנו הבנתי שאנחנו פה, וזה הזמן שלי להמשיך לבד.
"את תהיי מושלמת." עודד אותי מייקל ונשק לראשי.
"מת עלייך." הוסיף והחל להתרחק לכיוון הרכב.
"גם אני." אמרתי, לפני שיהיה רחוק מידי לשמוע אותי. הוא עשה לב בידיו והרים אותו מולי, חייכתי וסומק עז הציף את לחיי.

התחלתי להתקדם לעבר המבנה, נכנסתי לבפנים ואולם ספורט ענקי נגלה אליי.
וכשאני אומרת ענקי אני מתכוונת ענקי.
היו כיסאות לקהל, שהיו ריקים כמובן, וכל שאר השטח הוקדש למגרש.
הרשת כבר הוצבה באמצע המגרש, תלויה בין שני עמודים, והיו כמה ילדות שהתמסרו ביניהן במסירות כדורעף במרכז המגרש.
החלטתי להגיע בגישה נחמדה. לא שאני לא נחמדה בדרך כלל, אבל קצת קשה לי להפתח לאנשים חדשים, מה שמעט מפתיע כי במהלך הסוכנות נאלצתי לעבוד עם המון אנשים.
הנחתי את התיק שלי על אחד הכיסאות ובצעדים מהוססים התקדמתי אליהן.

אני בדרך כלל לא עד כדי כך ביישנית, אבל מפני שזה מקום חדש ואנשים חדשים הסיטואציה יותר מלחיצה.
לקחתי נשימה עמוקה והגברתי את הקצב עד שהגעתי אליהן.
הן היו חמש בנות, כמה מהן הסתובבו אליי, אבל לאחר שנייה כאילו התעלמו וחזרו למסור את הכדור.
"היי." החלטתי להיות הראשונה שמתחילה את השיחה.

אחת הבנות תפסה את הכדור במקום למסור אותו כדי לעצור את החבטות וכולן הסתובבו אליי.
"את חדשה?" שאלה אותי נערה מתולתלת שיער, היא הייתה קצת יותר נמוכה ממני.
חדשה? זה לא היום הראשון?
"פספסתי יום אימון?" שאלתי במעט חשש, בת אחרת גלגלה את עיניה וצחקה.
"אנחנו ותיקות פה. אנחנו מגיעות לכאן כל שנה כבר שלוש שנים." סיפרה בגאווה וסידרה את הקשת שעל שיערה הבלונדיני.