כשהאהבה מסתבכת

פרק 10- שמועות :)

נקודת מבט אוליביה:

בשיעור הראשון מייקל לא הגיע.
זה היה שיעור היסטוריה, אז ישבתי לבד בשולחן ובשולחן הצמוד אליי ישבו ג'ייסון וסטייסי.
זאק ישב בשולחן האחורי, מאז שמייקל חזר הוא עבר לשבת שם, ואמה נדחפה לידו.
בשיעור השני המורה לכימיה נתן לנו עבודת המשך לעבודה הקודמת.
אז עכשיו אני צריכה לחזור להפגש עם זאק.
ממש מושלם...
הדבר האחרון שהיה לי כוח אליו זה להכין עוד עבודה.

בהפסקה ניגשתי לזאק.
"את בסדר?" היה הדבר הראשון ששאל, כשהוא בוחן אותי ומקמט את מצחו בשאלה.
לא. כמעט עניתי. אבל ריסנתי את עצמי.
"כן, בטח." עניתי בחיוך מזויף. הוא לא קנה את זה.
"את נראית עייפה." הוא ציין.
"כן..." התעשתתי על עצמי ונזכרתי בסיבה שלשמה באתי הנה. "תקשיב. אין לי כמעט זמן להכין את העבודה הזאת, ואני לא רוצה לפגוע לך בציון. אז חשבתי שאולי נבקש מהמורה שנכין את זה בנפרד. או שיחליף לך בת זוג לעבודה." הצעתי.

זמן זה היה הדבר האחרון שחסר לי.
יש לי יותר מידי זמן, שמבוזבז על לרחם על עצמי.
אבל אני מעדיפה את זה מאשר איזה עבודה מפגרת.
אפילו הציונים כבר לא חשובים לי.
"את בטוחה?" הוא שאל, בוחן את עיני.
"כן. אני לא רוצה להרוס לך." עניתי בכנות.
"אני יכול לעשות את העבודה בשביל שנינו." הוא העלה את הרעיון.
הנדתי בראשי בתקיפות.
"אני אביא לך אותה ותגישי אותה בשמך-"
"לא." קטעתי אותו. לא רציתי שעכשיו יהיה עליי גם את זה שזאק עשה את העבודה שלי במקומי.
"פשוט נלך לשאול את המורה אם אפשר לעבוד בנפרד."
הוא הנהן. "בסדר."

"לא." ענה המורה לכימיה, ללא כל מחשבה או היסוס. "לא יכול לקרות. מצטער." הוא הניד בראשו במרץ.
"אבל למה?" התעקשתי, באמת לא הבנתי מה הבעיה שלו.
"כי צוותתם ביחד, ועשיתם יחד כבר חצי עבודה."
הוא הביט בי מבעד למשקפיו.
ריסנתי את עצמי מלגלגל עיניים ורק נאנחתי. "בסדר." עניתי בחיבה מזויפת והלכנו חזרה לשולחן.

"כנראה שאני אצטרך למצוא זמן לעשות את זה בכל זאת..." נאנחתי והתיישבתי על הכיסא מאחורי.
או יותר נכון, כנראה שאני אצטרך למצוא זמן לא לבכות במיטה.
"אז מתי את יכולה לעשות את העבודה?" הוא שאל וגירד בראשו.
"מחר?" זרקתי לאוויר, הוא הנהן.
"קבענו."

לאחר שעתיים נוספות של לימודים, הפעם אנגלית, יצאתי להפסקה, ובזמן שהתהלכתי במסדרון לחפש את סטייסי שהלכה לשירותים הרגשתי את כל המבטים עליי.
כמה תלמידים הצביעו עליי בסתר, הם חשבו שלא ראיתי, וכמה תלמידים התלחששו כשעברתי.
מה הולך פה?
בטח הפיצו איזו שמועה. נאנחתי בליבי.
בבית ספר שלנו מפיצים שמועה חדשה בכל שני וחמישי על ילד חדש, והיא תמיד נשכחת יום למחרת.

"שמעת מה קרה?" הגיחה סטייסי מאחורי, קפצתי בבהלה.
"הבהלת אותי." הנחתי יד על ליבי ונשמתי עמוק. "מה קרה?" חקרתי במעט דאגה.
היא בלעה את רוקה לפני שדיברה, "אני לא יודעת איך..." התחילה לדבר, "אבל הפיצו את זה שאת ומייקל נפרדתם." היא זרקה את הפצצה לאוויר.
לא ידעתי איך להגיב.
"מה?" פלטתי בבלבול. "מי הפיץ?"
"לא יודעת. זה מסתובב בכל השכבה." הסבירה.
לרגע עלתה בי מחשבה, "את חושבת שמייקל סיפר לכולם?" שאלתי, מקווה בליבי שלא.