כשהאהבה מסתבכת

פרק 25- לגלות את האמת :)

                               ***
"אני עדיין לא מבינה איך קיבלו את החדשה הזאת..." שמעתי את בריטני לוחשת לחברותיה.
היא העיפה לעברי מבט ונראה שלא אכפת לה שאני שומעת כל מילה שלה.
זה היה יום למחרת בסוף האימון, לאחר עוד שעות מייאשות אך מהנות של כדורעף וספורט.
בריטני והחברות שלה היום החליטו שהן מאוד רוצות להציק לי, אז הן החליטו לגרום לי להתעצבן עד שפלטתי קללה שגרמה למאמנת להושיב אותי על הספסל בתור מחליפה.
נו באמת, אני בכלל לא יודעת איך היא זיהתה שקיללתי אם דיברתי בעברית.
בכלל לא הבנתי את הקטע הזה, למה אני יושבת בספסל רק כי קיללתי?
אולי קצת הגזמתי, אבל אם אני טובה חבל שאהיה מבוזבזת על הספסל.

האמת שעם הזמן אני מתחילה להבין שאחת הילדות לא ממש רוצה לזרום איתן עם הדברים המטומטמים שהן עושות, זו אותה הנערה בעלת השיער החום הארוך, שהציעה לי להצטרף למשחק שלהן.
היא ניסתה לצאת נגד המאמנת כדי שלא אשב בספסל, אך המאמנת לא הקשיבה לה.
אני חושדת שהיא לא באמת רוצה להיות חברה של הבנות האלה.
באותו הזמן התאמנתי לבדי על מסירת תחתית, הנחתי את הכדור בצד וניגשתי לחבורת השפוטות של בריטני.

"קיבלו אותי בדיוק כמו שקיבלו אותך." יריתי לעברה ובתגובה קיבלתי גלגול עיניים זועף.
"מישהו ביקש ממך להתערב?" זעפה בי ניקול, שמעתי את בריטני אומרת את שמה כמה פעמים.
היא החברה הכי טובה והשפוטה של בריטני, כמו הצל שלה.
"אתן קצת מרכלות עליי כשאני ממש פה." ציינתי עובדה ונשפתי בייאוש. "אז כן, הרשתי לעצמי להתערב." גלגלתי את עיני וחלפתי על פניהן.
הלכתי אל התיק שלי, בתקווה שסטייסי ראתה את ההודעות ותוכל להיות גלגל ההצלה שלי עכשיו.
אני ממש רוצה לדבר עם מישהי, וסטייסי היחידה שתוכל להבין אותי במצב הזה.

כשראיתי שהשעה היא חמש אחר הצהריים וסטייסי לא הייתה מחוברת מאז אתמול בבוקר התחלתי לדאוג.
אולי קרה לה משהו?
הקלדתי לה הודעה ועזבתי בה את העניינים האישיים שלי עם הבנות מהכדורעף, התרכזתי בה ושאלתי אותה אם הכל בסדר.
שריקת המשרוקית של המאמנת נשמעה בקול צורם וחזק שגרם לי להפיל את הטלפון, שלחתי את ההודעה והחזרתי אותו לתיק.
חזרתי אל המגרש יחד עם כולן והתחלנו בריצה מסביבו, כפי שהמאמנת הורתה לנו.

אחת הבנות שניסיתי להתחבר איתן אתמול, זאת שלא קשורה לחבורת השפוטות, הייתה הראשונה בטור המבולגן של הריצה שלנו, אך לאחר פחות מחצי דקה של תהילה בריטני דפקה ספרינט ועקפה אותה.
כמובן, בריטני לא תתן לאף אחת להיות באור הזרקורים.
בשונה מכולן, אני פתחתי בריצה קלה ולא ספרינט כדי לשרוד את שאר הסיבובים, כי יש לנו עוד איזה שישה ולא רציתי להתמוטט על ההתחלה.
לאחר כמה שניות שמתי לב שהנערה חומת השיער רצה ממש לידי.
"היי," היא אמרה לי והחלה להתאים את צעדיה אליי.

זאת הפעם הראשונה מאז שהגעתי לכאן שמישהו פנה אליי שהיא לא המאמנת, אז הופתעתי, במיוחד כשזאת מישהי מהחבורה של בריטני.
"היי," השבתי והמשכתי בריצה, והנערה יחד איתי.
"אני מצטערת על מה שקרה עם ניקול ובריטני, הן מגעילות לכולן." הצטערה הנערה בשמן, ההפתעה בקולי לא הוסתרה כשעניתי.
"זה... זה בסדר." עניתי, הגמגום נבע גם מההתנשפות שלי מהריצה.
"אני סיירה." הציגה את עצמה.
"אוליביה." הצגתי את עצמי גם.