כשהאהבה מסתבכת

אפילוג :)

לפני שאני אתחיל אני אגיד שהוואטפד עושה בעיות ולא התריע כשעלה הפרק האחרון, אז תבדקו שקראתם אותו לפני שאתם מתחילים את האפילוג, שעומד לסגור את הספר הזה😍 (חוץ מהפרקי בונוס שיהיו)
קריאה מהנה :)

***
11 שנים מאוחר יותר

"אמא, לאן נוסעים?" קאי שאל ממושב הבוסטר שלו בקולו החמוד.
הסתכלתי על מייקל שאחז בהגה ונהג באוטו שלנו וחייכתי אליו, הוא החזיר לי חיוך וחזר להסתכל על הכביש.
הסתכלתי על קאי הקטן מעבר לכתפי, "הפתעה." השבתי בחיוך והוא חייך ומחא כפיים.
"אני אוהב הפתעות!" הכריז והשתולל במושבו, צחקקתי והבטתי על קים שלידו, ישנה בבוסטר הורוד שלה וגופה הקטן עולה ויורד כשהיא נושמת לאיטה.
חייכתי לעצמי ברוגע והסתכלתי על החלון שלידי, כל העצים נראו מטושטשים כשהרכב חלף אותם במהירות עד שכבר התחלתי לזהות את הדרך.

"בייב, הגענו." שמעתי את קולו המרגיע של מייקל ופקחתי את עיני באיטיות, בשמשת הרכב שמולי השמש חדרה וסינוורה את עיני, מצמצתי ולבסוף התרגלתי לאור השמש.
הרכב התחיל להאט לאט לאט עד לעצירה מוחלטת, הסתכלתי לאחור וראיתי שגם קאי וקים כבר הספיקו להירדם.
מייקל יצא מהאוטו ומיהר להגיע לצד שלי מבחוץ לפתוח לי את הדלת.
פעם ג'נטלמן תמיד ג'נטלמן.
הדלת נפתחה וידו המושטת של מייקל הייתה מולי, הנחתי את ידי בתוכה והוא קירב את הידיים שלנו לשפתיו, נישק את ידי ועזר לי לצאת מהאוטו.
אני מתאהבת בו כל יום מחדש.

ניגשתי לצד השני של המכונית ופתחתי את הדלת בצד שבו קים ישנה, הוצאתי את החגורה שלה והרמתי אותה בזהירות מהבוסטר הורוד שלה, בזמן שמייקל עשה את אותו הדבר לקאי.
סגרתי את דלת האוטו ומייקל נעל אותו עם המפתח ושנינו התחלנו לרדת במדרגות לכיוון החוף עם הילדים בידינו.
התקדמנו בחול החמים עד שהגענו לפינה מוצלת ונוחה, מייקל פרס את המחצלת על החול והתיישב עם קאי עליה.
ירדתי בזהירות לישיבה כשאחת מידיו של מייקל, זו שלא אוחזת בקאי, תומכת בי ואוחזת בגבי.
לאחר מאמץ רב התיישבתי על החול עם הקטנה המנמנמת שלי על ידיי, ההריון הזה עוד יהרוג אותי.
קים פקחה את עיניה באיטיות, מרימה את ראשה שהושען על חזי וחוקרת את הסביבה החדשה.
"שלום," חייכתי אליה והנחתי אותה לישיבה בין רגליי, כשפניה מול הנוף של הים.

"ים?" קים שאלה בהתלהבות והביטה סביב בסקרנות ובמרץ.
"את אוהבת ים?" קירבתי את ראשי לשלה ונישקתי את שיערה הבלונדיני.
"כן!" היא הניפה את ידיה בהתלהבות והזיזה את כל גופה קדימה, ידה הושטה ולקחה מעט חול מצד המחצלת והייתה בדרך לפיה.
"לא, קים." תפסתי בעדינות את ידה והרחקתי את החול המגעיל מפיה והיא התחילה לבכות.
"ששש... לא לבכות." הרמתי את גופה הקטן חזרה על שלי וליטפתי את גבה.
"חול זה פיחסה!" הכריז קאי ועיוות את פניו לפרצוף נגעל, מייקל גיחך ופרע את שיערו הקצר של הקטנטן שלנו.
"אתה צודק."