החיים הם לא כמו באגדות

פרק 1

קמתי בשעה חמש, אתם בטח שואלים למה על כך מוקדם? אז ככה שאימי חולה ואני צריכה לטפל בה ובאחותי הקטנה ובבית ובכל הדברים ואני כולה בת 15!
אבל כבר התרגלתי לזה, מאז שאבי אם אפשר בכלל לקרוא לו ככה, מאז שהוא בגד באימי, היא נהייתה בדיכאון ולאט לאט נהייתה חולה ולא היה מי שיטפל בי ובאחותי הקטנה אז הייתי צריכה לטפל בהכל עוד מגיל 11, כן 4 שנים שאנחנו עדיין ככה, מה לעשות החיים הם לא כמו באגדות..
קיצר אז קמתי, התארגנתי, סידרתי את הבית וחיפשתי אוכל במקרר כדי להכין לאחותי אוכל, חיפשתי וחיפשתי ולא היה כלום, הלכתי לחדר שלי ושל אחותי, היה לנו בית מאוד קטן..
חיפשתי את הארנק שלי ומצאתי שיש בו 20 שקל, מזל שאני עובדת, אחרת היינו כבר ממזמן גרים ברחוב..
הלכתי מהר למכולת שמעבר לכביש למזלי היא היתה פתוחה
אני: בוקר טוב יעקב
יעקב: בוקר טוב מאי, איך אמא?
אני: מצבה לא השתנה
אמרתי בעצב, לקחתי 3 לחמניות, גבינה, הסתכלתי על הסוכריות שאלינור כל כך אוהבת, איזה חבל שאין לי מספיק כסף, רגע אני יכולה לקנות לה אחד אם אני יוותר על לחמנייה בשבילי.. טוב אני כבר ככה לא רעבה כל כך בבית ספר, החזרתי לחמנייה אחת ולקחתי סוכריה אחת בשבילה, הכל בשביל האחות הקטנה שלי, אני כל כך רוצה לשמח אותה..
יעקב: 34 שקלים
אני: יעקב אתה יכול לרשום? ואני יחזיר לך מחר? כי רק מחר אני מקבלת משכורת
בחיי שנשמעתי עכשיו כמו איזו מישהי מבוגרת
יעקב הסתכל עליי במבט עצוב ואבהי
יעקב: את כבר חייבת 135
אני: ואני יחזיר את זה בבקשה יעקב אתה מכיר אותי, עוד מעט אלינור תקום ואין לי מה להביא לה לאכול בבית ספר
יעקב: בסדר בסדר
אני: אוי תודה
אמרתי, לקחתי שקית, שמתי את כל הדברים ומיהרתי בחזרה הביתה..
בדיוק כשהגעתי אלינור קמה
אני: יופי אלינור קמת, תתארגני מהר יש לי הפתעה בשבילך
אמרתי בשמחה, מנסה להסתיר את כל העצב שבתוכי, אלינור רק בכיתה ג והיא עוד קטנה אני לא רוצה שהיא תתדאג בגלל המצב שלנו..
בזמן שאלינור התארגנה, הכנתי לה ולאימי אוכל, כשגמרתי הכנסתי את הלחמנייה לתיק של אלינור ולקחתי את הלחמנייה ושמתי אותה בשידה ליד אימי, הנחתי את ידי על מצחה וישר נרתעתי אחורה, היא הייתה רותחת אבל אין לנו מספיק כסף לתרופות..
אלינור: התארגנתי מה ההפתעה?
הוצאתי את הסוכרייה מהשקית וראיתי שעיניה נפתחות בהפתעה
אלינור: מאיפה יש לך כסף לזה?
לא רציתי שהיא תדע שוויתרתי על האוכל שלי בשביל השמחה שלה, אני ממש לא מסוגלת לראות אותה עצובה, זה פשוט שובר לי את הלב..
אני: יעקב הביא לי בחינם להביא לך
היא הסתכלה עליי במבט לא מאמין אבל לא אמרה כלום, אז יצאנו מהבית והתקדמנו לבית ספר, כשהגענו נפרדתי ממנה והמשכתי להיתקדם לכיתתי כשאני רואה את קטרין מתקדמת לעברי, קטרין היא החברה הכי טובה שלי וגם היחידה (כולם חושבים שאני ילדה מוזרה וחנונית והאמת שאני לא מתווכחת איתם הם צודקים) קיצר קטרין היא ממש ההפך ממני, כולם רוצים להיות בחברתה, היא בת יחידה, עשירה ולא צריכה לדאוג לכלום
קטרין: עוד בוקר קשה?
קטרין שואלת אותי מעירה אותי ממחשובותיי
אני: כן..
נאנחתי, אותו בוקר כל יום..
היא הינהנה בהבנה, לא שהיא באמת הבינה אותי..
ונכנסנו לכיתה..